מניעת מסוכנות כעילה לשחרור ממעצר Supervised Release as a Mechanism to Decrease Perceived Dangerousness of Defendants

תקציר

ככלל, כאשר בית המשפט נדרש להכריע בבקשת התביעה לעצור נאשם עד תום ההליכים – בקשה הנשענת לרוב על עילת המסוכנות – נוהג הוא להכריע בה על יסוד איזון בין הצורך לצמצם את מסוכנותו של הנאשם ובין זכותו לחירות ממעצר. הנחת המוצא היא כי מעצר עד תום ההליכים הוא הכלי המוצלח ביותר לצמצום מסוכנות. המאמר מבקש לערער על הנחה זו, ולטעון כי פעמים רבות, שחרור נאשם בתנאים או בפיקוח אלקטרוני צפוי לקדם את האינטרס הציבורי במניעת מסוכנות יותר מאשר המעצר עד תום ההליכים.<br>לשחרור בערובה מספר יתרונות על המעצר. ראשית, שחרור נאשם בתנאים מגדיל משמעותית את התקופה בה הוא נמצא בפיקוח של רשויות המדינה – שירות המבחן, שב"ס ורש"א. שנית, שחרור נאשם בתנאים מגדיל את סיכוייו להשתלב בהליכי שיקום – התורמים לצמצום המסוכנות הנשקפת ממנו – הן במהלך ההליך הפלילי, הן בזמן כליאתו, והן לאחר שחרורו. שלישית, לנאשמים אשר נעצרו עד תום ההליכים סיכוי גבוה יותר להישלח למאסר קצר, שלו השפעה קרימינוגנית המגבירה את מסוכנותו של נאשם לאחר שחרורו. <br>המסקנה המשתקפת מן המאמר היא כי הנוסחה שבית המשפט נוהג להחיל בקבעו האם להורות על מעצר נאשם עד תום ההליכים היא שגויה, ולכן יש מקום לצמצם את השימוש שנעשה במעצר עד תום ההליכים.<br><br>In Israel, almost all decisions to remand defendants in custody until the end of judicial proceedings are based on the need to prevent defendants from endangering others. When considering whether supervised release can substitute the remand order, courts balance the fundamental rights of defendants against the interest in reducing this risk. The underlying premise behind this balance is that remand is the most effective tool for reducing the danger posed by a defendant. This article seeks to challenge this perception and instead argue that, often, supervised release can be more effective than remand in reducing the risk posed by defendants for several reasons that courts do not currently consider. <br>First, defendants on supervised release remain under supervision for much longer than remanded defendants. Second, supervised release increases the likelihood that the defendants participate in effective rehabilitation programs – both during the criminal process and after sentencing. Third, remanded defendants are more likely to be sentenced to a short prison term, which has a criminogenic effect. <br>Currently, remand is perceived as the best way to reduce dangerousness, and conditional release is only offered to mitigate the infringement of defendants' rights. We suggest that courts should also consider the advantages of conditional release to reduce dangerousness and hence lessen the use of remand. <br>