איים של פלורליזם: היפרדות ושילוב בין דתיים וחילונים בישראל

תקציר

תקציר בעברית:במאמר זה אני טוען שמדינת ישראל מעודדת היפרדות בין חרדים וחילונים הן באמצעות הקצאת קרקעות לחרדים מהן מודרים באופן רשמי חילונים, והן באמצעות שורה של כללים משפטיים אחרים המעודדים ומתמרצים אותה. בתי המשפט בישראל עוסקים באופן שגרתי בסוגיות אלה, בין היתר בדונם במכרזים לפיתוח פרויקטי מגורים, בהחלטות מנהליות שונות שנוגעות לאופיו "הדתי" של המרחב הציבורי (כגון רגולציה של ממכר חזיר, פתיחת בתי עסק בשבת ועוד) ובהקצאת קרקעות ומשאבים אחרים על-ידי הרשויות המקומיות לפעילות דתית. כללים אלה מתייחסים לחרדים כאילו היו מיעוט קטנטן בעל אורחות חיים ייחודיים המצויים בסכנת היכחדות ועל כן ראויים להגנה מיוחדת וליצירה של "מרחבים טהורים" מהם יודרו חילונים. גישה זו אינה משקפת נכונה את המציאות החברתית המשתנה בישראל של ימינו, והיא בעייתית מבחינה נורמטיבית. חרדים אינם מהווים עוד מיעוט קטן ושולי, אלא נתח משמעותי מהחברה הישראלית. בנוסף, "החרדים" אינם קהילה הומוגנית וקוהרנטית מבחינת העדפותיה, מאפייניה ואורח חייה. למרות היתרונות הטמונים ביצירת מסגרות מגורים נפרדות עבור חרדים וחילונים, למדיניות זו תוצאות שליליות רבות, לרבות פגיעה בחירות, "סימון" והפליית קבוצות חברתיות, חיזוק סטריאוטיפים ודעות קדומות, אי-צדק חלוקתי, קיפוח קבוצות חלשות שבתוך קבוצות המיעוט, והאצת מגמות ההיפרדות הקיימות ממילא בחברה הישראלית. מאמר זה מנסה לערער על עמדה מקובלת זו, לפיה הדרך להתמודד עם שוני דתי ותרבותי הוא על ידי היפרדות ועל ידי יצירה של "מרחבים טהורים" בהם יתגוררו קהילות דתיות במנותק מקבוצות חברתיות אחרות. במקום גישה זו, יש לאמץ מספר עקרונות משפטיים מנחים שיקדמו את הופעתו של מרחב דה-סגרגטיבי, בו ייווצרו "איים של פלורליזם": מרחבים בהם יוכלו בני הקהילות השונות להתגורר אלה בסמוך לאלה, להתחכך, להשפיע ולהיות מושפעים, להתפשר על אורחות חייהם המנוגדים וללמוד לחיות ביחד.