כוחות צבא מבקרים: מעמדם בדין הישראלי ובדין הבינלאומי, מחקרי משפט לג

תקציר

תקציר בעברית:בשנים האחרונות שיתוף הפעולה שבין צה"ל לצבאות זרים הולך וגובר. כיום "אסטרטגיית צה"ל" (שאומצה בשנת 2015) אף רואה ב"הרחבה והעמקה של שותפות אזורית ובינ"ל מול האויבים" כאחד "העקרונות הכלליים להפעלת הכוח של צה"ל". חלק נכבד משיתוף הפעולה שבין צה"ל לכוחות צבא זרים מתרחש כאשר כוחות אלה נמצאים בישראל (להלן: כוחות מבקרים). לרוב מדובר ב-"כוחות בני-ברית" השוהים בארץ למטרות "חנייה" או אימונים. במאמר זה יידון הבסיס המשפטי, בדין הישראלי והבינלאומי, להסדרת שהותם ופעילותם של כוחות מבקרים בישראל. דיון שכזה נדרש לא רק מפאת הצורך ההולך וגובר ביישומו של הדין המסדיר את תחום הכוחות המבקרים, אלא גם בשל היחס המשפטי לסוגיה זו עד כה. הכתיבה המשפטית בישראל ממעטת לעסוק בכוחות מבקרים. החיקוק העיקרי בישראל המסדיר את שהותם ואת פעילותם של כוחות מבקרים אינו ידוע ברבים. יתרה מכך, הפסיקה הישראלית נוטה להתעלם מ-"דיני הכוחות המבקרים". אמנם היו הליכים משפטיים שבהם התבקשה הכרעה על סמך דיני הכוחות המבקרים, אך דא עקא שבמרבית הליכים אלה נטו השופטים להתעלם מן הדינים האמורים. פסק דין מסוג זה של בית המשפט העליון מן התקופה האחרונה [בג"צ 1785/17 הרמתי נ' הרמטכ"ל (2018)] היה הזרז לכתיבת מאמר זה. פרק א של המאמר דן בפסיקה ישראלית המשקפת נטייה להתעלם מדיני הכוחות המבקרים. פרק ב דן במאפיינים הייחודיים של המצבים שדיני הכוחות המבקרים נועדו להסדיר. פרק ג דן בפירוט בדיני הכוחות המבקרים הקבועים במשפט הבינלאומי – הן המנהגי והן ההסכמי. כמו כן נדון שם האופן שבו סיפק הדין המדינתי-הבריטי בדבר כוחות מבקרים הסדר משפטי משלים להסדר שבמשפט הבינלאומי. פרק ד עוסק בדין הישראלי בדבר כוחות מבקרים ובעיקר בחיקוק המרכזי המסדיר סוגיה זו בישראל.