היבטים פוזיטיביים ונורמטיביים של שוויון (או אי-שוויון) ביחסי העסקה משולשים בישראל

תקציר

יחסי העסקה משולשים (Triangular Employment Relations) נפוצים מאוד בישראל, כמו גם במדינות מפותחות נוספות. העסקה משולשת היא אוסף מגוון של צורות העסקה שבהן מעורבים שלושה צדדים: העובד, החברה הקבלנית והארגון המשתמש, בעוד שבהעסקה ישירה מעורבים רק שני צדדים (עובד ומעביד). לרוב, העובדים המועסקים במסגרת העסקה משולשת הם עובדים משניים בחברות ובארגונים שבהם הם מוצבים לעבודה על ידי החברה הקבלנית. במאמר זה נבחן את יחסי הגומלין שבין שוויון (או אי-שוויון), לגיטימיות עסקית והתערבות המדינה באמצעות חקיקה ופסיקה בנוגע ליחסי העסקה משולשים. באמצעות ניתוח של נתונים כמותיים ואיכותיים נראה כי יש פער ניכר בתנאי ההעסקה בין עובדים במסגרות העסקה משולשת לבין עובדים במסגרת העסקה ישירה. אל מול פער זה ננסה לבחון את עמדתם של בתי המשפט באשר לאי-השוויון בין שתי קבוצות עובדים אלו. אם כן, מטרת המאמר הנוכחי כפולה: תיאורית ונורמטיבית. בהיבט התיאורי נשווה בין תנאי ההעסקה של עובדים המועסקים במסגרת העסקה משולשת לבין אלה של עובדים המועסקים במסגרת העסקה ישירה, ונבחן באיזו מידה בתי המשפט משתמשים ברטוריקת השוויון כדי לבחון מצבים תעסוקתיים שונים. בהיבט הנורמטיבי נדון בשאלה אם שוויון בין שתי קבוצות העובדים הינו מטרה העומדת בפני עצמה, אם בכלל ניתן להגיע אליה, ואם כן – מהן הדרכים היעילות ביותר להשיגה.