צדק חלוקתי מול שלילת מדינת הלאום היהודי

תקציר

תקציר בעברית:קיימת מחלוקת באשר לשאלה האם ועד כמה מצדיק הרעיון הציוני באופן עקרוני או במקרה מסוים פגיעה בזכויות, לאומיות או פרטיות, של אזרחי המדינה הלא יהודים. במאמר זה אטען כי נקודת המבט הציונית כלפי סוגיה זו מכבדת את הערך של צדק חלוקתי. גישה חלוקתית היא גישה המוכנה לשנות את החלוקה הקיימת של המשאבים לפי צרכי הציבור בהווה. הרעיון של צדק חלוקתי צופה פני עתיד. הוא איננו מתעלם מהעבר אך איננו מקדש אותו. גם מנקודת מבט ציונית הפגיעה בזכויות של אחרים היא פסולה ויש להימנע ממנה אך אין היא פסולה מעיקרה בכל מצב שהוא. היא אפשרית כאשר היא הכרחית לצורך מימושו של הרעיון הציוני ובלבד שהיא אכן הכרחית, מידתית ומלווה בפיצוי ראוי או בחלופות אחרות להטבת הפגיעה. לעומת זאת, חלק מהביקורת המופנה כנגד מדינת ישראל בגין פגיעה במשאבי המקרקעין של המיעוט הלא יהודי, מבוסס על שלילה מעיקרה של רעיון מדינת הלאום היהודי ולא על הרעיון של צדק חלוקתי. שלילה זאת מבוססת הן על הפרזה במידת הנזק וחוסר השוויון שנטען כי נגרם על ידי הפעולה למטרות ציוניות, הן על ידי התעלמות מוחלטת מן ההצדקות לרעיון הציוני ולפגיעות שהסב. לפי גישה זאת מובן מאליו שכל פגיעה שהייתה גלומה במימוש הרעיון הציוני ולו גם מינורית, היא פסולה בעוד שההצדקות לרעיון הציוני ולפעולה הציונית מודרות לגמרי מהשיח. ההבדל בין שתי הגישות יודגם בשלוש דוגמאות מרכזיות: סוגיית נכסי הפליטים; סוגיית הקצאת משאבים למיעוט הלא יהודי וסוגיית מעמדה של הקרן הקיימת לישראל.