נציגי ציבור בבתי הדין לעבודה: תפקידם ותרומתם הלכה למעשה

תקציר

תקציר בעברית:המערכת השיפוטית בישראל בנויה על הכרעה בידי שופטים מקצועיים, אשר כישוריהם, הליך המינוי שלהם, תקופת המינוי ותנאי העסקתם אמורים להבטיח שיפוט מקצועי, בלתי-תלוי ואובייקטיבי ככל האפשר. שילוב נציגי ציבור כשופטי צד בעלי סמכויות שיפוט מלאות מהווה חריגה של ממש מהמבנה הרגיל של ערכאות שיפוטיות. עם זאת, שילוב נציגי הציבור בבתי הדין לעבודה זוכה לתמיכה רחבה יחסית, והרעיון בכללותו של שילוב אזרחים בערכאות שיפוטיות זוכה בשנים האחרונות לעדנה ברחבי העולם. מטרתו של חיבור זה לבחון מהן התכליות של שילוב נציגי ציבור, ולנסות להעריך – על בסיס מחקר אמפירי – באיזו מידה מוגשמות תכליות אלה הלכה למעשה בבתי הדין לעבודה. באופן כללי, מסקנת המחקר הינה כי ישנם צידוקים רבי משקל לשילוב נציגי ציבור בבתי הדין, ואולם הפוטנציאל הטמון בשיטה זו אינו ממומש כראוי. יש הכרח בשיפורים שונים על-מנת להפוך את נציגי הציבור לפעילים יותר ולאפשר להם להשיא תרומה משמעותית יותר להליכים, ויתכן כי במסגרת זו ראוי גם לוותר על השתתפותם בחלק מההליכים. הפרק הראשון מפרט בקצרה את השיטות המקובלות בעולם לשילוב נציגים מן הציבור בערכאות שיפוטיות, באופן כללי ובבתי דין לעבודה בפרט. הפרק השני מתמקד בישראל, וסוקר בקצרה את ההתפתחות ההיסטורית שהובילה לשילוב נציגי ציבור בבתי הדין לעבודה, והמחלוקות סביב מוסד זה. הפרק השלישי עומד על התכליות (ההצדקות) השונות לשילוב נציגי ציבור בבתי דין לעבודה. לאחר מכן פונה המאמר לחלק האמפירי. תחילה, בפרק הרביעי, אנו סוקרים את הממצאים של מחקרים קודמים בנושא תרומתם של נציגי ציבור. לאחר מכן, בפרק החמישי, אנו מפרטים את עיקרי הממצאים של המחקר הנוכחי. הפרק השישי מסכם ומעלה מספר הצעות לעתיד.