תזמון ההורות במשפט – צו ההורות הפסיקתי כמקרה-מבחן

תקציר

תקציר בעברית:המאמר מניח לראשונה מסגרת רעיונית של טמפורליות לניתוח הסדרת ההורות מכוח צו ההורות הפסיקתי. מסגרת רעיונית זו חושפת כיצד מימד הזמן משתתף בהבניית יחסי כוחות חברתיים ומנוצל כמשאב המתקף תפיסות-עולם שלפיהן אנו חיים ותופסים את עצמנו. השימוש במסגרת זו נועד להאיר בעיניים ביקורתיות את המתחים והמחלוקות העומדים במוקד ההתדיינויות המשפטיות. בחלק הראשון של המאמר אמפה את גוף הידע של משפט וטמפורליות ואעמוד על קוצר-ידו. לאחר-מכן אציג את הכתיבה הביקורתית על זמן, המשמשת השראה לפיתוח המסגרת הרעיונית במאמר זה ולמילוי החלל התיאורטי. מכתיבה זו אחלץ שתי הנחות-מוצא, אשר יתוקפו במאמר זה. ההנחה הראשונה היא כי מימד הזמן מנוצל כאמצעי המכווין התנהגויות אנושיות תוך פיקוח עליהן. ההנחה השנייה היא כי מימד הזמן משתתף בפרקטיקות שיחניות לתיקוף תפיסות-עולם תוך עיצוב תודעת הפרט. בחלק השני של המאמר אסקור את התפתחות המנגנון של צו ההורות הפסיקתי, ואתמקד בקביעותיו של בית-המשפט העליון בפסק-הדין שיעמוד במרכז הניתוח: בע"ם 3518/18 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, אשר הכריע בשאלת סיווג הצו ותחולתו בנסיבות של פונדקאות חו"ל. בחלק השלישי של המאמר אתקף את ההנחה הראשונה באמצעות ניתוח אמות-המידה המרכזיות לקבלת הצו. הניתוח יראה כי משפחות החורגות מהמודל המסורתי עוברות תהליך משמוע ומשטור באמצעות תבניות זמן, לרוב בחסות תפיסת-עולם הטרונורמטיבית. בחלק הרביעי של המאמר אתקף את ההנחה השנייה באמצעות ניתוח המחלוקת סביב סיווג הצו בין הגישה שלפיה הצו מכונן הורות לבין הגישה שלפיה הצו מצהיר עליה. אעמוד על המאפיינים הטמפורליים של כל אחת מן הגישות, ואראה כיצד תפיסת-העולם המונחת בבסיסן מאושררת באמצעות מאפיינים אלו. תרומתו של הניתוח היא במיקוד תשומת-הלב בהיבט שנדון בשיח המשפטי הרלוונטי באופן מצומצם בלבד, אם בכלל: התפיסה העצמית של הפרט, המעוצבת על-ידי המסרים שהמשפט משדר לנמעניו. מתן תשומת-לב להיבט זה, הנוגע בתפקידו ההצהרתי של המשפט ובאפקט התודעתי שלו, עשוי להוביל למסקנה שונה מזו שנקבעה בפסק-הדין האמור. בחלק האחרון של המאמר אמשיג ואנתח את המתח הטבוע בהליך הוצאתו של צו ההורות הפסיקתי, שיכונה "אי-מתאם טמפורלי". זהו המתח שבין התהוות התפיסה העצמית של הפרט לבין האופן שבו התהוות זו מקבלת הכרה פורמלית על-ידי המשפט. בחינה זו תבאר את הבעייתיות שבתוצאת פסק-הדין האמור ותוביל למסקנה שונה מזו שנקבעה שם.