החוזה כמוצר: לקראת תיאוריה חומרית של עסקאות צרכניות Contract as Product: Toward a Material Theory of Consumer Contracts

תקציר

תקציר בעברית:לפני למעלה מחמישים שנה טען ארתור לף כי חוזים צרכניים אחידים אינם חוזים במובן הרגיל, הנוצרים על בסיס משא ומתן והסכמה על התנאים, אלא מוצרים הנרכשים כפי שהם. מאז התפתחו כללים משפטיים ייחודיים עבור עסקאות צרכניות, אולם החוזה האחיד עדיין נתפס במידה רבה ככזה השואב את כוחו המחייב מהסכמת הצדדים. בהתאם לכך, צרכנים מוחזקים כמי שמכירים את תנאיהם של חוזים אחידים, באופן שמקשה עליהם לתקוף תנאים מקפחים בהתדיינות מול ספקים. מאמר זה מציע כי מקור הבעיה הוא בהיעדר תאוריה נורמטיבית עצמאית של החוזה האחיד, הנבדלת מהתאוריה של חוזה הרגיל. בחלקו הראשון של המאמר אני סוקרת כמה מן "התאוריות הגדולות" של דיני החוזים. אני טוענת שהן אינן מתאימות לחוזים צרכניים אחידים משום שהן נשענות על הסכמת הצדדים או על היחסים ביניהם – יסודות שאינם רלוונטיים לחוזים אחידים. בהמשך לכך, ועל בסיס הטענה שהעסקה הצרכנית דומה למוצר, אני מציעה לשאוב את התשתית לתאוריה עצמאית של עסקאות צרכניות מתוך התאוריה החומרית. חלקו השני של המאמר מצביע על ההתאמה בין עקרונות התאוריה החומרית לבין מאפייניהם הייחודיים של חוזים צרכניים אחידים. בפרט, הוא מראה כי התאוריה החומרית מערערת את המושגים המקובלים של סיבתיות ואחריות אישית, ואינה מגבילה את רעיון הסוכנות לבני אדם בלבד. משכך, היא מאפשרת לנו לאמץ תפיסה מורכבת יותר של הסכמת הצרכן בהקשר החוזי, ולראות את העסקה הצרכנית כהתאגדות רבת-משתתפים הכוללת גם את המדינה והחוזה עצמו.