ניסויים בהסתרה: עשרים שנה לחוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) התשנ"ד-1994

תקציר

במשך עשרים השנים שחלפו מאז חקיקת החוק, כמה אנשים הועמדו לדין בגין עבירה על חוק הניסויים או על חוק ההגנה בקשר להפרת חוק הניסויים? כמה אישומים הוגשו בגין ניסויים ללא היתר או בחריגה מהיתר, בזמן שמיליוני בעלי חיים עברו ניסויים במדינת ישראל? עיון בפסיקה שעניינה עבירות לפי חוק ההגנה ובפסיקה שעניינה חוק הניסויים באתר הרשות השופטת ובמאגרי המידע הממוחשבים (פדאור, נבו, תקדין ודינים) מגלה את התשובה: אפס. אמנם, גם ההעמדה לדין בגין חוק ההגנה, בהקשרים שמחוץ לתעשיית הניסויים, דלה מאוד. ואולם הפער בין עשרות אישומים לבין אפס עודנו גבוה, וכמוהו אף הפער בין מספר בודד של כלואים בפועל לבין אפס. גם צעדים מנהליים, שהמועצה רשאית לנקוט לפי החוק, מעולם לא ננקטו. כיצד אפשר לפרש זאת? יש שני הסברים עיקריים אפשריים. האחד הוא שחוק הניסויים מעולם לא הופר. מיליוני בעלי החיים שעברו ניסויים כואבים והומתו ; – כולם נוצלו בהתאם להוראות החוק, מאלף ועד תו. הסבר זה לא רק שנראה דמיוני נוכח מספר בעלי החיים ומשך הזמן שבו הוחזקו ביד אדם; הוא גם סותר את דוחות מבקר המדינה שהראו ליקויים והפרות יסודיות של חוק הניסויים, הן מצד הנסיינים והן מצד המועצה. ההסבר השני וכנראה הריאלי, משלב שני היבטים. האחד נוגע לרשויות האכיפה – המשטרה והתביעה – אשר אדישותן לחוק הניסויים רבה עוד יותר מאדישותן לחוק ההגנה. בעיית האכיפה, ראוי לציין, אינה ייחודית לישראל. ההיבט השני והמעניין יותר נוגע לתעשיית הניסויים, שפועלת בסתר ומונעת זליגת מידע על הפרות חוק ביעילות מעוררת השתאות.