רצון חופשי, יעילות כלכלית ושקילות התמורות

תקציר

תקציר בעברית:במקרים הטיפוסיים של חוזים הנכרתים עקב כפייה, תנאי החוזה הם חד-צדדיים לרעת הצד שכריתת החוזה נכפתה עליו. בפסק-הדין בעניין דיור לעולה נדון מצב מיוחד, שבו עקב קיומו של כשל שוק מסוג "בעיית הסחטן" הצליח אחד הצדדים להשיג תנאים חוזיים מפליגים, למרות שבסופו של דבר נראה כי ההתקשרות החוזית נכפתה עליו. במצב זה יש סתירה בין המדיניות שלא לאכוף חוזה שכריתתו לא הייתה מתוך רצון חופשי, מצד אחד, לבין המדיניות שלא לאפשר ניצול עמדה סחטנית לשם הכשלת פרוייקטים יעילים והמדיניות שלפיה חשיבותה של שקילות התמורות בחוזה עולה על חשיבות ההוגנות של הליך ההתקשרות, מהצד האחר. בית המשפט העליון הישראלי נימק את החלטתו לאכוף את החוזה בכך שלא היה פגם ברצון. אולם מעבר לרטוריקה זו, בסתירה שבין השיקול האינדיבידואליסטי לבין שיקולי היעילות וההוגנות, הכריע בית המשפט לטובת השיקולים האחרונים. הכרעה זו שופכת אור על התחרות הנמשכת בין התיאוריות השונות המבקשות להסביר ולהצדיק את דיני החוזים.