מידע חופשי ומידע פרטיFree Information, Personal Data

תקציר

תקציר בעברית:העיקרון של חופש המידע תובע מהמדינה לגלות לציבור מידע שברשותה, ואילו הזכות לפרטיות מבקשת להפקיד בידי האדם, נושא המידע, שליטה במידע שעל אודותיו. כאשר אזרח מבקש מרשות לגלות מידע שבידיה, שכולל מידע אישי על אנשים אחרים, האם המידע צריך להיות חופשי או פרטי? ההתנגשות בין חופש המידע לבין הזכות לפרטיות אינה פשוטה כלל. מקרים שנדונו עד כה בבתי המשפט המחישו שיש קושי במארג הדינים הקיים, והראו כי ההנדסה החוקתית – הניסיון לאתר ולהגדיר מערך זכויות ואינטרסים שמכתיב את נוסחת האיזון – אינו מועיל במיוחד לפתרון. בסופו של דבר, בתי המשפט הם שמאזנים בין השיקולים, ומכריעים בעצמם, לפי סמכות ייחודית שקבועה בחוק חופש המידע. לפי שעה, נראה שבית המשפט העליון נוטה להעדיף את חופש המידע על פני הפרטיות. רשימה קצרה זו מבקשת לברר את האתגר המשפטי, למפות שיקולים מרכזיים בסוגיה, ולהציע מתווה עקרוני להכרעה. אצביע על מצבים שבהם כלל אין פגיעה בפרטיות, ואבחין בין מצבים שונים: כאשר מידע נוצר לבקשת האזרח כדי לקבל זכות יתר, כאשר מידע נוצר לבקשת האזרח כדי לממש זכות, וכאשר מידע נוצר ביוזמת הרשות. מצב מיוחד הוא מידע שנוצר בהקשר פרטי של אישי ציבור. כאשר אין מנוס מהכרעה ערכית, ראוי לאתר פתרונות שימזערו את הנזק לחופש המידע ולפרטיות גם יחד.