‬חיים שפירא "בית דין נברר ומקומו במערכת השיפוט התנאית" שנתון המשפט העברי לב 679 (תשפ"ג-תשפ"ד). The Court for Monetary Cases and Itd Places in Tannaitic Law

תקציר

תקציר בעברית:מאמר זה עוסק בבית הדין לדיני ממונות המתואר במשנה במסכת סנהדרין, ג א-ב. בית דין זה מורכב משלשה דיינים הדיוטות שנבררים על ידי בעלי הדין. המשנה מונה סדרה של חמש מחלוקות בין חכמים ור' מאיר שנוגעות לדרך בחירת הדיינים, העדים ואף הסכמה על השבועה. כפי שניתן לראות, המחלוקות משקפות עמדה עקבית של כל אחד מן התנאים בנוגע למידת שיתוף הפעולה הנדרש בין בעלי הדין בהרכבת בית הדין ובסדרי הראיות. שאלה מרכזית בפירושה של המשנה היא האם בית הדין המדובר הוא בית הדין העיקרי לדיני ממונות או הוא בית דין משני שנועד למקרים שבעלי הדין מסכימים לשתף פעולה בברירת הדיינים. רוב החוקרים סבורים שהמשנה מדברת על "בית דין של בוררים", כלומר בית דין משני שפעל בהסכמת הצדדים במסגרת של בוררות או מעין בוררות. מאמר זה טוען שבית הדין המדובר היה בית הדין העיקרי לדיני ממונות והוא פעל במסגרת של הליך שיפוטי מחייב. המאמר מבסס טענה זו על השוואה של המשנה למשפט הרומי שבו במסגרת ההליך האזרחי הרגיל בחרו בעלי הדין את השופטים. מתוך נקודת מבט זו מפרש המאמר את המשנה מחדש. החלק הראשון של המאמר דן בסדרת המחלוקות הנזכרות במשנה. החלק השני דן בתוספתא ובזיקה בינה לבין המשנה. ואילו החלק השלישי והאחרון דן בהשוואה בין המשנה למשפט הרומי.