מתי יש ליתן מעמד בכורה לעמדת המאסדר? תובנות מהספרות על שבי רגולטורי

תקציר

תקציר בעברית:מה המשקל אותו יש ליתן לעמדת הרגולטור ביחס לפרשנות הנחיותיו? הלכת זליגמן (העומדת בימים אלה לדיון נוסף) גורסת כי בנסיבות בהן הרגולטור הוא זה שניסח את ההנחיות מושא-המחלוקת והיה אמון על אכיפתן, יש לתת לעמדתו בנוגע לפרשנותן מעמד בכורה. מאמר קצר זה מציע גישה הקשרית יותר: בהתבסס על הספרות המפותחת על כשלים רגולטוריים, נוכל לזהות נסיבות פרטניות בהן פועלים על הרגולטור תמריצים העלולים למנוע ממנו להגיע לפרשנות הנכונה שתקדם את האינטרס הציבורי. ביישום לנסיבות הלכת זליגמן – בה נדרשת עמדת הרגולטור במסגרת תובענה ייצוגית המוגשת בטענת גביית יתר של חברות הביטוח מהמבוטחים – קיימות לפחות חמש סיבות להרהר אחר עמדת הרגולטור. כך לדוגמה, פרשנותו של הרגולטור עלולה להיות מושפעת לרעה משיקולי שימור מוניטין שלו (שלא לאמץ עמדה שתגרום לו להיראות כמי שכשל בתפקידו למנוע גביית יתר בזמן אמת), או משיקולי תעדוף-יתר של יציבות הגופים המפוקחים (שלא לאמץ עמדה שתגרום לגופים המפוקחים נטל כספי שעלול לגרום לקריסתם). בנוסף, מתן מעמד בכורה לעמדת המאסדר בנסיבות אלה עלול לפגוע באפקטיביות של מנגנון התביעה הייצוגית ככלי מאזן ומשלים לאכיפה רגולטורית. בנסיבות אלה, ניתן עדיין לתת לעמדת הרגולטור משקל, אך אין לתת לה עמדת בכורה.