מחשבות נוספות על מאמרם של מרדכי הלפרט ובועז סנגרו מדוע אין להסתפק בבדיקת סמים לשם הרשעה

תקציר

תקציר בעברית:מאמר זה דן בהלכת לוברטובסקי השרירה וקיימת עד היום, אשר בה נקבע כי די בבדיקה מעבדתית לגילוי סמים בשתן, כדי להוכיח את היסוד העובדתי בעבירה של שימוש בסם מסוכן. אנו משתמשים בניתוח בייסיאני, כדוגמת זה הנהוג באבחון הרפואי, כדי להראות כי גם אם דיוק הבדיקה גבוה מאוד כמו זה המתואר בבג״ץ לוברטובסקי, הרי שכאשר היא נערכת בקרב אוכלוסיות בהן שכיחות השימוש בסמים נמוכה, יש סכנה כי רוב תוצאות הבדיקה החיוביות, תהיינה כוזבות (false positive) . אנו מתייחסים גם למשמעויות המשפטיות של התוצאות ההסתברותיות העולות מנוסחת Bayes, וטוענים כי הסתמכות על הסתברות אפריורית לשימוש בסם של נאשם מסוים, הנלמדת משכיחות צריכת הסמים באוכלוסייה אליה הנאשם משתייך, איננה ראויה במשפט הפלילי. מכאן מסקנתנו שאין להשתמש בבדיקת סמים כראיה יחידה, אלא יש לדרוש ראיות קבילות נוספות כי הנאשם אכן השתמש בסמים. בנוסף, אנו סוקרים את הספרות ואת הפסיקה האמריקנית על מקורות השגיאה המגוונים בבדיקת סמים, ומראים כי בבדיקות אלה אכן קורות שגיאות חיוביות. על כן, ההתייחסות לתוצאה של בדיקת סמים כממצא מוחלט, עלולה להוביל להרשעות שווא רבות, במיוחד במקרים בהם ההרשעה מבוססת על בדיקת הסמים לבדה.