הרפורמה הרגולטורית: בין הגלוי לסמוי

תקציר

תקציר בעברית:מעת לעת מועלות טענות בדבר איכות הרגולציה השלטונית בישראל ובדבר עודף רגולציה המכביד על פעילות המגזר העסקי. דרך אחת להתמודד עם טענות אלו ולקדם רגולציה מיטבית היא הרפורמה הרגולטורית, שסחפה בשלושת העשורים האחרונים את מרבית המדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) ובאיחוד האירופי. גישה זו נועדה לקדם מופת של רציונליות ביורוקרטית וכך, על פי ההצהרות, להוביל ל"רגולציה מיטבית". לפי הטענה שביסוד גישה זו, קביעת פרוצדורות מנחות לתהליך קבלת ההחלטות השלטוני, בשילוב עם מתודולוגיות הערכה כלכליות (שעיקרן השוואת העלות של הרגולציה לתועלתה) ישפרו את איכות הרגולציה השלטונית. לאור ההצטרפות של ישראל ל-OECD, במוקדם או במאוחר היא תצטרף למדינות המיישמות את גישת הרפורמה הרגולטורית; למעשה כבר עתה יש ניצנים לפעילות ממשלתית בתחום זה. על כן, חשוב להבין את המורכבות הגלומה בגישה זו. מאמר זה מבקש להציע התבוננות ביקורתית בבשורה שהיא מתיימרת להביא. מבט ביקורתי על היישום של גישת הרפורמה הרגולטורית ברחבי העולם מלמד כי יישומה בישראל עלול לא לממש את ההבטחה הטמונה בה – קידום רגולציה איכותית – אלא דווקא להחריף בעיות שלטוניות קיימות דוגמת ההשלכות הנובעות מדפוסי פעולה אינטרסנטיים של בעלי עניין. לפי ביקורת זו, הרפורמה הרגולטורית פועלת למעשה לקידום האינטרסים של המגזר העסקי המפוקח ולהעדפתם על פני אלו של הציבור הרחב. אחד הביטויים לכך הוא התמקדות בהפחתת העול הרגולטורי המוטל על המגזר העסקי המפוקח בלי לבחון את התועלת הגלומה ברגולציה המוצעת. היבט אחר הוא בעיית הפוליטיזציה. הרפורמה הרגולטורית מרחיבה את הפיקוח הפוליטי על החלטות מקצועיות של הפקידות הבכירה ומאפשרת פיקוח של הממשלה על "אזורי הספר" של הרשות המבצעת – סוכנויות הרגולציה העצמאיות. זאת, בצורה שאינה שקופה לציבור הרחב, באופן שעשוי לחרוג מגבולות ההשפעה הלגיטימית של דרג נבחר ועלול להוביל לעיוות של שיקול הדעת המקצועי שביסוד הרגולציה השלטונית. אפשר לצפות שבעיות אלו יבואו לידי ביטוי גם במסגרת רפורמה רגולטורית מסוג זה בישראל. על רקע האמור, יוצעו (באופן ראשוני) דרכי התמודדות עם הדינמיקות המתוארות – דרכים שיבטיחו כי הקידום של גישת הרפורמה הרגולטורית בישראל ישרת את איכות הרגולציה השלטונית ולא אינטרסים זרים ופוליטיים.