סייענים פלסטינים במבקשי מקלט בישראל

תקציר

תקציר בעברית:מאמר זה נכתב בתגובה על מאמרו של מנחם הופנונג בנושא המחיר שמדינת-ישראל נדרשת לשלם בעבור גיוס – ובעקבותיו קליטה ושיקום בישראל – של פלסטינים המסייעים לכוחות הביטחון הישראליים. בתגובה נטען כי דיון בעלויות אלה יהיה שלם יותר אם יכלול התייחסות למחויבויות המשפטיות של מדינת-ישראל כלפי אותם סייענים, וכן להשפעת הגעתם של אלפי מבקשי מקלט אפריקאים לישראל על היבטים שונים שקשורים לטיפול בסייענים פלסטינים. המאמר מבקר את טענת המדינה כי אמנת הפליטים אינה חלה על מבקשי מקלט פלסטינים. עמדה זו מובילה לכך שהמדינה אינה בודקת בקשות מקלט של סייענים פלסטינים לפי התבחינים של אמנת הפליטים (שבמרכזם הסכנה שנשקפת לפליט בארצו), ותחת זאת מעניקה להם הגנה שהיקפה תלוי באיכות המידע שהם העבירו למדינה: סייענים שסיפקו מידע איכותי זוכים בזכויות העולות על אלה שפליט לפי האמנה זכאי להן; ואילו אלה שהמידע שהעבירו לא היה משמעותי דיו מקבלים לכל-היותר הגנה רעועה של אי-הרחקה, ללא זכויות בסיסיות בישראל. הטענה המרכזית במאמר היא שאמנת הפליטים חלה בעיקרון על פלסטינים שנשקפת סכנה לחייהם בשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה על רקע הסיוע הבטחוני שנתנו לישראל, ולפיכך הם זכאים לכל-הפחות (ככל שהם עונים על הגדרת ה"פליט" שבאמנה, על בסיס בחינה פרטנית של בקשות המקלט שלהם) ל"סל הזכויות" שקבוע באמנה. זאת, מבלי לשלול את האפשרות להעניק להם זכויות נרחבות יותר על בסיס תחושת מחויבות מיוחדת של המדינה כלפי מי שסייע לה בהגנה על האינטרסים שלה ועל תושביה.