רעיו האמון הבין-אישי ומודל "משולש הציפיות" בדיני החוזים - דיני החוזה הפסול, דיני תום הלב ודיני כריתת החוזה כמקרי מבחן On Trust and on the Triangle of Expectations in Contract Law: Public Policy, Good Faith and the Objective Theory of Contractual Agreement

תקציר

תקציר בעברית:מאמר זה בא לבסס את התזה שלפיה רעיון האמון הבין-אישי מצדיק, מסביר ומתאר את דיני החוזים, במיוחד בעידן המודרני. ההתייחסות המקובלת לאדם המקיים הסכמים שהוא התחייב בהם , אף כאשר אין לו עוד רצון בקיום ההסכם, היא בראש ובראשונה כאל "אדם אמין". כבר באפיון ספונטני זה יש כדי להמחיש עד כמה החוזה, כמנגנון בסיסי לשיתוף-פעולה, להחלפת הבטחות ולמימוש הציפיות שנוצרות בעקבותיהן, משמש מוסד משפטי רב עוצמה להבניית תרבות אמון בין -אישי. המאמר אינו מסתפק בביסוסה העיוני של התֵזה האמורה, אלא גם מדגים באמצעות דוקטרינות מרכזיות בדיני החוזים – דיני תקנת הציבור, דיני תום-הלב ודיני כריתת החוזה – כי רעיון האמון, הקשור בטבורו למושג הציפייה, מוגשם בדיני החוזים הלכה למעשה עלי ידי קידום ציפיותיהם המצויות של הצדדים הישירים לחוזה, כמו גם אלה הרצויות ("ציפיות הציבור"), דהיינו, "משולש הציפיות ." לטענת המאמר, התֵזה האמורה צובעת בצבעים מדויקים יותר את הצדקתם ותיאורם של דיני החוזים בהשוואה לתזה ההולכת ונחלשת של אוטונומיית הרצון וחופש החוזים הנגזר ממנה . יתר על כן, בביסוסו של רעיון האמון הבין-אישי על ידי דיני החוזים, המגינים על ציפיותיהם של הצדדים ושל הציבור, יש כדי לתרום במישרין ליציבות, לוודאות וליכולת ההסתמכות של אדם על רעהו ועל המוסד החוזי בכללותו.