(קריאה הרמונית של רצף הענישה בישראל (עם החוק להבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה ובעקבותיו

תקציר

המאמר מבקש לבחון את היחסים שבין שלביו העיקריים של הרצף העונשי. לשם כך יוצע ניתוח היחסים שבין שלב גזר הדין ושלב השחרור המוקדם. המאמר יעמוד על נקודות המגע שבין הסמכויות המופקדות על שלב גזר הדין ועל שלב השחרור המוקדם (בית המשפט וועדת השחרורים בהתאמה), על יחסי הגומלין שבין שיקוליהן ועל אופי השתלבותן במערך ענישה לכיד והרמוני. למאמר שני חלקים. חלקו הראשון כולל המשגה של שלוש גישות בשאלת היחסים הראויים שבין השלבים על בסיס השאלה, אם המערך העונשי משקף הפרדה עונשית, רציפות עונשית או איזון אחר המשתקף בגישה מעורבת. בהמשך מוצעת הערכה ביקורתית של הגישות, תוך התאמתן למודל ענישה מצוי. טענת המאמר היא כי הגישה הראויה היא מעורבת; במסגרתה ישנה השקפה כוללת על הרצף העונשי, אך בד בבד נשמרת ההפרדה שבין הסמכויות השונות על תכליותיהן ועל שיקוליהן הנבדלות. לדיון זה השלכות מעשיות על עיצוב המדיניות והפרקטיקה העונשית, אשר יידונו בחלק השני של המאמר. בחלק השני ייבחנו יחסי הגומלין שבין שלבי קביעת העונש על בסיס הדין הפוזיטיבי בישראל; יוצע ניתוח השוואתי של החקיקה המיועדת לשופט הגוזר את הדין (הקבועה בחוק העונשין (תיקון מס' 113) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשע"ב-2012) אל מול החקיקה המיועדת לוועדת השחרורים (הקבועה בחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001). במסגרת זו יידונו האפשרויות להשקה ולהשפעה הדדית של שיקולי הענישה השונים בשלב גזר הדין ובשלב השחרור המוקדם. בכך המאמר יבקש להאיר את המבנה הכולל של המערך העונשי ואת מקומם של שיקולי הענישה השונים לאורך הרצף העונשי כולו. לבסוף יוצע דיון בשני אזורי חפיפה אפשריים בין הסמכויות: (1) תופעה שתכונה "גזירת דין מפצה", שבמסגרתה בית המשפט שוקל את סיכויי השחרור המוקדם בגזר הדין; (2) התחשבותו של בית המשפט בנתוני האסיר בגזר הדין. טענת המאמר היא, כי עקרונות של הפרדה עונשית אמורים להכתיב את היחסים הראויים בשאלת אזורי חפיפה אלו, על מנת לשמור על עצמאותן של הסמכויות, לרבות שיקול הדעת והתכליות המובחנות שלהן.