שופטי מערכת: עלייתה של הבירוקרטיה השיפוטית ומשמעויותיה

תקציר

תקציר בעברית:הדגם השכיח לקריירה שיפוטית בישראל אינו שגרתי במבט השוואתי. הוא משלב מיסודו מאפיינים השכיחים הן במדינות המשפט המקובל והן מאפיינים השכיחים במדינות המשפט הקונטיננטלי. עם זאת, בשלושים השנים האחרונות נצפתה תופעה חדשה: עלייתם של שופטי המערכת. עורכות דין – מרביתן נשים – שבשלב מוקדם בקריירה המשפטית החלו לעבוד במסגרת מערכת השפיטה, כסגל עזר שיפוטי או/ו כרשמות, טרם בחירתן לשופטות מן המניין. המאמר הנוכחי מבקש לעמוד על שלושה היבטים של תופעת שופטי המערכת: היקפה ומאפייניה, הגורמים המרכזיים בעיצובה, ומשמעויותיה. ההיבט הראשון נוגע למגמות בדפוסי המינוי. בהתבסס על מחקר אמפירי מקיף ראשון מסוגו, המכסה את כלל השופטים שכיהנו בישראל מהקמת המדינה ועד לסוף שנת 2016, המאמר מבקש להראות את הדפוסים השונים במינויים שהם חלק מהתופעה. זאת, לרבות הירידה במספר ובשיעור השופטים המתמנים לערכאות הבכירות, הגידול בהיקף מערך הרשמים ושיעור השופטים שמשרתם האחרונה טרם מינוי היה כסגל עזר שיפוטי. ההיבט השני נוגע לגורמים המרכזיים המעצבים את התהוותו של דגם שופטי המערכת. התגבשותו של דגם זה לא הייתה תוצאה של החלטה סדורה אלא של סדרת החלטות טכניות לכאורה, המצטברות לכדי דגם של ממש. החלטות אלו התקבלו באתרים שונים, בכנסת, בממשלה, בוועדה לבחירת שופטים, ובמנהלת מערכת השפיטה. על אף ריבוי השחקנים והאתרים שבהם התרחש השינוי, המאמר מצביע על שני גורמים מרכזיים בהתרחשותו: מעבר מערכת השפיטה לתפיסה של ניהול סכסוכים והפרויקט של שיפוט כמקצוע. שני פרויקטים אידיאולוגיים אלה הם מרכזיים בעיצובו של הדגם, ובהתאם המנהלה של מערכת השפיטה והוועדה לבחירת שופטים הם אתרים משמעותיים שבהם הדגם התהווה. לבסוף, המאמר מבקש לעמוד על ההשלכות והמשמעויות של אימוץ הדגם. העמידה על השלכות אלו חשובה כבסיס לדיון עתידי בתופעה ובהסדרתה על ידי המערכת הפוליטית, שצפויה להתממש כחלק מהמאבקים הבין-מוסדיים המתרחשים בישראל בין שלושת הרשויות. המאמר מתמקד בשתי השלכות: בכך שדגם שופטי המערכת מקבע באופן מוסדי את "התסריט המוסדי" של הרשות השופטת; והפיכת הדגם לדרך כניסה משמעותית למערכת השפיטה עבור נשים שנעדרו ממנה בעבר: נשים ערביות, נשים יהודיות בעלות רקע דתי, ונשים יהודיות שגדלו בפריפריה החברתית-כלכלית של ישראל. שתי ההשלכות גם יחד – לרבת המתח שבניהן – מדגישות את מורכבות התופעה והשפעותיה, ועל כן את הצורך בהמשך מחקר ודיון ציבורי-מקצועי בעיצובה העתידי.