תכליות דיני פרשנות החוזים: באיזו דרך עלינו ללכת כשחשוב לנו לאן נגיע

תקציר

תקציר בעברית:מטרתנו במאמר זה היא להציע קריאת כיוון שונה לדיון בעניין פרשנות חוזים. לשיטתנו, הדיון המרכזי שראוי לנהל אינו על מקומו של בית המשפט בהליך הפרשנות, אלא על התכלית שנדרש בית המשפט להגשים בבואו לפרש חוזים. הליך הפרשנות החוזי יכול להגשים שלוש תכליות שונות: תכלית צופה פני עבר, המתמקדת בהגשמת רצון הצדדים בעת כריתת החוזה; תכלית צופה פני עתיד, שעניינה שכלול הבסיס שיוצר המשפט להתקשרויות חוזיות עתידיות; תכלית צופה פני הווה, המבקשת להעניק לחוזה פרשנות שתכבד את ערכיה של שיטת המשפט. לעיתים ניתן ליישב בין התכליות השונות, אולם ייתכנו מקרים בהם תתחייב עריכת איזון ביניהן. העדפת תכלית צופה פני הווה על פני זו הצופה פני עתיד, במנותק מנסיבות ההתקשרות, היא שעומדת להערכתנו ביסוד הביקורת המוצדקת שהועלתה על הלכת אפרופים. הצעתנו היא למתן את המתח בין התכליות השונות באמצעות הכרה בכך שחשיבותן משתנה לפי סוג החוזה שבו עסקינן. בחוזה עסקי, התכלית שיש לייחס לה משקל עיקרי היא התכלית צופה פני עתיד, יצירת מצע ראוי להתקשרויות עתידיות. מנגד, בחוזים פרטיים יש לייחס משמעות בעיקר לתכלית צופה פני עבר, הגשמת רצון הצדדים במועד הכריתה; ואילו בחוזים צרכניים יש להתמקד בתכלית צופה פני הווה, מתן פרשנות הוגנת התואמת את ערכי היסוד של השיטה. לבסוף נתייחס לכך שהלכת אפרופים, כמו גם פסקי דין מרכזיים נוספים בתחום, עשויים להעיד על הצורך להכיר בייחודיות של חוזי רשויות ציבוריות גם מההיבט הפרשני. פתרונה של הבעיה הכרוכה בפרשנות חוזים מצוי, אפוא, בחידוד ההבחנות בין סוגים שונים של התקשרויות חוזיות, ויצירת קשר בין טיב ההתקשרות ובין התכלית המנחה שלאורה ראוי לעצב את דיני פרשנות החוזים.