רב-תרבותיות ליברלית-פוליטית כתרופה ליחסי דת ומדינה בישראל

תקציר

בספרו משפט ותרבות בישראל בפתח המאה העשרים ואחת מנתח פרופסור מאוטנר את המאבק המשפטי והתרבותי המתנהל בישראל של היום בין אילו המדגישים את זיקתה של ישראל למערב ולליברליזם לאילו המדגישים את זיקתה ליהדות ולהלכה, ומציע את הרב-תרבותיות הליברלית-פוליטית כמודל מנחה להסדרת היחסים שבין הקבוצות השונות בישראל. מאמר זה הנכתב בעקבות הספר מצביע על המסע האינטלקטואלי והתודעתי שעבר פרופסור מאוטנר בין ספרו הקודם, ירידת הפורמליזם ועליית הערכים במשפט הישראלי, שבו תמך מאוטנר בבית המשפט העליון במאבקו להשלטת ערכי הליברליזם על החברה הישראלי לספרו הנוכחי וטוען כי מסע זה משקף תהליך קבוצתי רחב יותר שבו הקבוצות היהודיות המרכזיות בישראל מכירות בהיותה של ישראל חברה רב-תרבותית ומחפשות נוסחאות שייטיבו את החיים המשותפים של הקבוצות השונות בישראל. כהמשך לכך המאמר בוחן את טענתו המרכזית של הספר, לפיה המודל הליברלי-פוליטי הרב תרבותי הוא המתאים ביותר לישראל שכן ההוא המודל היחידי שהקבוצות השונות בישראל עשויות וצריכות להסכים עליו. הדיון בנושא המבוסס הן על ניתוח פילוסופי- פוליטי תיאורטי והן על בחינת אופיין הייחודי של הקבוצות בישראל מבהיר מדוע אין להעריך עובדתית ולצפות נורמטיבית כי הקבוצות הדתיות יאמצו את המודל הליברלי-פוליטי הרב-תרבותי במתכונת המוצעת בספר כמודל המנחה של המשפט והמשטר בישראל. בעקבות מסקנה זו, בוחן המאמר את דרכי הפעולה הניצבות בפני הקבוצה הליברלית בהנחה שהמודל הליברלי פוליטי רב תרבותי לא יתקבל כמודל מוסכם. המאמר מעמת בהקשר זה בין החלופה הרובנית, הסבורה כי אין להשליט ערכים ליברלים בניגוד לעמדות הרוב, לגישה החוקתית הדוגלת בהשלטה ליברלית החד צדדית. בעקבות דיון חוקתי שימחיש את הקושי בשתי הגישות יסתיים המאמר בהצעת מתווה להשגת חוקה בהסכמה. ביסודו של מתווה זה זו עומדת גישה חוקתית שבה מוגנים גבולות הגזרה ההכרחיים של הקבוצות השונות, בעוד יתר התחומים והנושאים כפופים להכרעות רובניות. על פי גישה זו יש להבחין בין "ציפורי הנפש" של כל קבוצה שיוגנו בהסדר חוקתי, לבין נושאים נוספים חשובים ככל שיהיו, שיוכרעו בשיח הציבורי והפוליטי הרגיל. אעריך כי במשא ומתן כן ואוטנטי בין הקבוצות השונות שידונו במאמר קיים סיכוי להגיע להסדר חוקתי כאמור וכי בכל מקרה יתרונותיו של הסדר חוקתי מוסכם והחסרונות של האלטרנטיבות האחרות מצדיקות את מיצוי הסיכוי להשגתו.