מהאודיסיאה אל האורסטיאה- מסע לעבר נרטיב משפטי מכונן

תקציר

תקציר בעברית:האודיסאה, אפוס ארוך במתכונת שיר-עלילה המיוחס להומרוס, שנכתב, כנראה, בין השנים 700-750 לפנה"ס, נתפסת כטקסט תרבותי ואמנותי ראשון במעלה. עם זאת, היא אינה נתפסת בדרך כלל כמתקשרת לנרטיב של כינון המשפט. האוריסטיאה, כינוייה של טרילוגיה שהעלה אייסכילוס בשנת 458 לפנה"ס, שיש הרואים בה את היצירה הגדולה ביותר של הדרמה היוונית היא הנתפסת כזו המגוללת סיפור משפטי מכונן, המתאר את המעבר משלטון נטול משפט לעבר שלטון החוק. חיבור זה מבקש לגשר על הפער האמור ולתאר, את הנרטיב המשפטי המכונן כרצף . על פי הקריאה המוצעת כאן, המתמקדת בזיקות וקשרים בין מאפיינים פואטיים, נרטיביים, פרפורמטיביים והיסטוריים הקשורים לכל אחת מהיצירות, לאודיסאה נודע תפקיד במסע לעבר הסיפור המשפטי המכונן. לאחר שרטוט של ציר הזמן המשוער הרלוונטי ליצירות ולאירועים העומדים במרכזן, מעלה המאמר הצעה לקריאת התכתבות בין האודיסאה לבין האוריסטיאה, המתייחסת לרעיון המשפט ושלטון החוק, תוך התמקדות בגורמים שהצטברותם אפשרה צמיחה של נרטיב משפטי מכונן באוריסטיאה. המאמר אף משליך אור דמותה של האלה אתנה, הממלאת תפקיד מהותי בשתי היצירות – שיפוטי, מעין שיפוטי וגישורי. סיכום הדברים מפרט, ברוח פרדיגמת הספרות לצד המשפט, את המשותף לאופן שבו עולה דמותו של המשפט משני הטקסטים כתופעה שגלומים בה גם פוטנציאל לפתרון מיטבי של קונפליקטים ולצדק, אבל גם כשלים מובנים.