מקור הטרגדיה: כוחה וחולשתה של אספקלריה מינהלית על משפט פלילי The Source of Tragedy: The Strengths and Weaknesses of Administrative Perspective over Criminal Law

תקציר

<b>תקציר בעברית: </b>מאמרי מנתח פסק דין ממרץ 2022, הדוחה עתירה להעמיד לדין בעבירת המתה רכזי מודיעין בגין אחריותם למותו של חייל, שאותו ניסו לגייס כמקור. המאמר מאיר את פסק הדין משתי זוויות רחבות, הסובבות בעיקר סביב הממשק שבין המשפט המינהלי והמשפט הפלילי. הראשונה תעסוק בביקורת שיפוטית על הכרעה מינהלית. אטעים את הפער הכללי שבין חוסר נכונותו העקרונית של החוק הישראלי לפקח על הכרעה מינהלית להעמיד לדין בכלל ולהעמיד לדין בעבירה כזו ואחרת בפרט, לבין נכונותו העקרונית לפקח על הכרעה מינהלית הנוגעת לעיכוב קידום. אראה כי פער זה אינו בהכרח מהותי, כפי שהפרשה ממחישה: שתי הסוגיות נבחנו באופן דומה. אבקר את בחירתה הכללית והמתמשכת של מערכת המשפט שלא לבחון באופן ענייני בקשות של נפגעי עבירה להעמדה לדין או להחמרת אישומים, בשמו של המשפט המינהלי. בד בבד אשבח את בג"ץ ואת בית המשפט לעניינים מינהליים על ההכרעה האמיצה בעניין פרנקן, ההכרעה ההכרחית לאור העובדות והדין.<br><br>הזווית השנייה תעסוק באחריות המערכתית למותו של החייל ותסבוב סביב היעדרה של הסמכה לגיוס מקורות והפעלתם, בצה"ל ובכלל. בהינתן שמדובר בפרקטיקה פוגענית, כפי שפרשה זו ממחישה באופן מוקצן, הרי שהפעלתה ללא הסמכה אינה חוקית, וכרוכה באחריות לתוצאותיה הקשות. אף בהנחה שמותו של ניב אינו מבסס אחריות פלילית של מאן דהוא, הרי שמערכת השיטור בישראל נושאת באחריות. אחריות זו מטפסת מעלה-מעלה ומחבקת ערכאות שיפוטיות בכלל ואת בית המשפט העליון בפרט, על שלא עשו בעבר דבר למנוע את הפרקטיקה הפוגענית חסרת ההסמכה, חרף מרכזיותו של עקרון חוקיות המינהל; ואף את הרשות המחוקקת, שככל אדם בישראל אף היא מודעת היטב לפרקטיקה, אך בשונה מכל אדם זהו תפקידה להסמיך פרקטיקות שיטור, להסדירן ולהגבילן. אוסיף ואחבר את הפרקטיקה לעבירות שבשמן כביכול הופעלה – עבירות סמים – ואציע בקצרה שהגיעה העת לחשיבה מחדש על הפללת השימוש בסם בישראל בכלל ובצה"ל בפרט.<br><br><b>English Abstract: </b>The article analyzes a verdict given by the Supreme Court on March 2022, rejecting a petition to indict soldiers from the military police for man slaughter, after they tried to turn a soldier into a police informant, causing him great distress, and eventually suicide. The article illuminates the verdict by critically inspecting the interface between administrative law and criminal law. It shows the limited sense in denying such petitions based on administrative law tools, rather than criminal law tools. It also points who are really responsible for the tragedy – police that practice without authority, courts that look the other way, and the legislators that do not regulate offensive police practices.