חוק הלאום, ההסלמה במלחמת התרבות, והצורך בהכרזה על תיקו

תקציר

תקציר בעברית:חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי הוא החולייה האחת עשרה בסדרה של יוזמות שננקטו לאורך המאה העשרים לרתימת המשפט להכרעה במלחמת התרבות המתקיימת בעם היהודי זה מאתיים וחמישים שנה. עד שנות השמונים של המאה העשרים כל היוזמות האלה נדחו, ואולם מאז הן החלו מתקבלות. שורה של מלומדי משפט התנגדה לרתימת המשפט להכרעה במלחמת התרבות. יש להבין את חקיקתו של חוק הלאום כתגובת נגד של הקבוצה היהודית הדתית והקבוצה היהודית הלאומית לשורה של מהלכים חוקתיים שנקט בית המשפט העליון בעקבות חקיקתם של שני חוקי היסוד של 1992 ופסק דין בנק המזרחי, שניתן ב-1995. ניתן לפרש את חוק הלאום בשתי דרכים: דרך רדיקאלית, שעל פיה החוק מבקש לכונן איזון חדש בין רכיב ה"יהודית" ורכיב ה"דמוקרטית" במשפט הישראלי, באופן שלרכיב הראשון תינתן עדיפות על פני הרכיב השני; דרך הרמונית, שעל פיה יש לראות את החוק כמשתלב ביוזמות החקיקה הקודמות שביקשו לקבוע את האופי התרבותי של המדינה, באופן שמכאן ואילך הלאומיות היהודית והדתיות היהודית תהיינה בעלות מעמד שווה לזה של הערכים הדמוקרטיים-ליברליים בהמשך הפיתוח של המשפט. עלינו להכריז לזמן בלתי מוגבל על "תיקו" בשימוש במשפט במסגרת מאבקי מלחמת התרבות. ברוח זאת, יש להתנגד לניסיונות לבטל את חוק הלאום על ידי בית המשפט העליון, ולפיכך על בית המשפט העליון לדחות את העתירות שהוגש אליו לפסילתו של חוק הלאום.