סלבריטאים בעל כורחם (ובחסות בית המשפט?) – מחשבות על פרטיותם של נפגעי עבירות בהליך המשפטי

תקציר

הזכות לפרטיות, אשר הוגדרה לא פעם כ-'מעורפלת', מעוררת עניין מזה שנים רבות, כאשר הדיון המשפטי והציבורי בזכות האדם לפרטיות מתרכז לאחרונה בשני ראשים: טכנולוגיה אל מול פרטיות וגורמים ממשלתיים המאיימים על הפרטיות, באמצעות יצירת מאגרי מידע וכדומה. במובן זה, המאמר חוזר לשאלות 'קדומות' יותר בדבר פגיעה 'קלאסית' בפרטיות, בחשיפת מידע אישי ואף אינטימי אודות נפגעי עבירות, ללא הסכמתם, בין אם בבית המשפט או באמצעי התקשורת, תוך התמקדות באוכלוסיה פגיעה במיוחד, נפגעי העבירות החמורות. נפגעי עבירות עלולים להימצא בסכנת חשיפה כפולה, וזאת אך ורק בשל הפגיעה הפלילית בהם: חשיפה בהליך המשפטי גופו וחשיפה בתקשורת, כאשר שני עקרונות על רלוונטיים, הם חופש הביטוי ועקרון פומביות הדיון, עשויים למזער את ההגנה על הנפגע. הטענה אותה מפתח המאמר היא כי ייחודה של קבוצת נפגעי העבירות החמורות והעניין התקשורתי ברבים מהם מצדיקים דיון מיוחד, ואולי אף הגנה משפטית ספציפית בכל הנוגע לפגיעה החמורה בפרטיותם. כך, למשל, קיים אינטרס ציבורי מוכר בעידוד מתלוננים ובחשיפת עבריינים, כאשר החשש מפני פגיעה בפרטיות עלול לפגוע במימושו. חשיבה משמעותית על זכויות נפגעים, העולה לאחרונה, אינה יכולה עוד להיות מוגבלת לאולם בית המשפט ובכך החידוש. עד היום, דיונים אשר אזכרו פרטיות ומשפט פלילי התמקדו דווקא בנאשמים או בחשודים ובזכותם לפרטיות, כאשר הנימוקים וההצדקות שונים לחלוטין בעניינם של אלה לעומת נפגעי העבירה. המאמר מציג ההגנות הקיימות כיום בחוק, לרבות סגירת דלתיים ואנונימיות, כמו גם הסעדים בגין הפרה ודן בהם באופן ביקורתי. עוד דן המאמר בסוגיה הקשה של החשיפה ברשת האינטרנט, שכן האיזון בין הזכות לפרטיות לבין פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת עובר תפנית בשנים האחרונות לאור תמורות במרחב המקוון. שמותיהם של קרבנות עבירה ואף חשודים אשר צווי איסור פרסום הוצאו נגד חשיפת זהות מפורסמים ברשת האינטרנט חדשות לבקרים. לעיתים אף מהווים הפרסומים חלק מכלי השרת של ניהול המשפט באמצעי התקשורת, כאשר חשיפת מידע אישי אודות אחד מן הצדדים מכוונת בידי הצד השני. המאמר מציג את התמונה המורכבת של הזכות לפרטיות בהליך המשפטי ובסביבתו התקשורתית, כשם שהיא מצטיירת בשנים האחרונות, ומנסה להציע פתרון על מנת להגשים את הזכות מבלי לפגוע באינטרסים החברתיים של פומביות הדיון.