פיצוי נזיקי למסורבות גט

תקציר

לאחרונה ניטש ויכוח מעניין וחריף בין מלומדים לעניין פיצוי נזיקי למסורבות גט. החשש המרכזי הינו שפסק-דין המחייב את הבעל לשלם פיצוי לאשתו עקב סרבנות הגט עלול להמריץ אותו לתת את הגט תמורת ויתור האישה על הפיצויים הללו, ומשכך הגט ייחשב למעושה שלא כדין שכן לא ניתן בהסכמה אמיתית של הבעל, וילדיה של האישה מאדם אחר ייחשבו לממזרים. סוגיה זו יוצאת ממסגרת הדין הישראלי, מכיוון שהיא רלוונטית לגבי זוגות יהודיים בכל מקום בעולם. בנוסף, הדיון יורד לשורשן של מטרות דיני הנזיקין ומנתח נקודת מפגש מעניינת בין דיני הנזיקין לתא המשפחתי הקשורה גם למתח הקיים בין בית-המשפט לענייני משפחה לבית-הדין הרבני. הגישה הפטרנליסטית בסוגיה מציעה הסדר מיוחד וחדש לתביעה הנזיקית על-ידי קביעת סייגים לתביעה, וביניהם הגבלה ממשית של סכום התביעה בהתאם לקונסטרוקציה הלכתית מסוימת הנשאבת מדיני המזונות העבריים, שיישומה אינו גורר חשש לגט מעושה. הגישה הפמיניסטית בסוגיה מתרעמת כנגד הפיכת התביעה הנזיקית לשפחה של דיני המשפחה ומציעה להוביל לשינוי דיני המשפחה ה"דכאניים" באמצעות לחץ מכיוון דיני הנזיקין. חיבור זה יציג גישה אחרת, שלפיה לתביעה לא צריכים להיות מחסומים וסייגים, אך זאת לאו דווקא דרך ניתוח פמיניסטי, מה עוד שניתוח זה בעייתי. ההצעה תהיה לבחון את הסוגיה דרך מטרות דיני הנזיקין, בהיותה בראש ובראשונה תביעה נזיקית. לגישה זו אין צורך באינטראקציה בין דיני המשפחה שבבית-הדין הרבני לבין דיני הנזיקין. הרלוונטיות היחידה מעבר לדיני הנזיקין צריכה להיות לבחינת האכסניה שבה נדונה התביעה – בית-המשפט לענייני משפחה, ומטרת יישוב הסכסוכים של מוסד זה, אך אין כל מקום להשפעה של דיני המשפחה במסגרת התביעה. למעשה יש להבין כי מדובר בתביעה שמקורה בנזק רגשי מהתעללות נפשית רשלנית, ומשכך על הפיצוי להינתן לכאורה ממועד תחילת ביצוע העוולה, שהוא בדרך-כלל מוקדם ממועד הכרזת בית-הדין הרבני על החיוב בגט, בשונה מהמקובל בפסיקה. חיבור זה יבקר את שתי הגישות כשלעצמן ובהתייחס למטרות דיני הנזיקין, יציג גישה חדשה כאמור וכן יקרא לעשות מאמץ אמיתי לפתור את הבעיה ההלכתית של מסורבות הגט, כדי שלא יהיה צורך במעקף בדמות תביעה נזיקית נגד סרבן הגט. ואף יקרא לבתי-המשפט לענייני משפחה ליישם אמנם את דיני הנזיקין ה"טהורים", אך גם לעשות כל שלאל ידם כדי לנסות ליישב את הסכסוך בטרם פנייה ליישום כזה.