ההליך הפלילי כמשחק שחמט: מעמדו של הנפגע במסגרת דוקטרינת פסילת הראיות

תקציר

תקציר בעברית:מאמר זה עניינו בשתי מהפיכות מקבילות המתחוללות במשפט הישראלי, אך ללא נקודת השקה עד כה: פיתוח הכלל הפסיקתי של פסילת ראיה, אשר הושגה שלא כדין ומתן מעמד לנפגעי עבירות. בתחילת דרכו של המשפט הישראלי הדגישו בתי-המשפט את חשיבות ערך גילוי האמת במשפט הפלילי. ניסיונות של סנגורים לפסול כתבי אישום או להשיג הקלות כלשהן עבור הלקוח בשל טעויות דיוניות של רשויות החקירה או התביעה, נדחו בדרך כלל על-ידי בתי המשפט. נקודת מפנה הייתה חקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בשנת 1992. חוק-היסוד אמנם אינו כולל הגנה על זכויות דיוניות בהליך הפלילי, אך בתי-המשפט גזרו זכויות אלה מההגנה על כבוד האדם. בשנת 2006, בהלכת יששכרוב, קבע בית המשפט העליון כלל פסילה פסיקתי אשר מקנה לבית המשפט שיקול דעת לפסול ראיה שהושגה שלא כדין. במסגרת שיקול הדעת נלקחים בחשבון מכלול של שיקולים כמו מהות הפגם, מידת השפעתו על הראיה, חשיבותה של הראיה ואיזון אינטרסים כללי בין הצורך באכיפת החוק והפגיעה בזכויות הנאשם. בעניין יששכרוב דובר בעבירה ללא קרבן, כך שנפגעי העבירה הוזכרו במסגרת האינטרס הציבורי, אך לצורך העניין הנדון לא היו רלוונטיים להכרעה. כיום סניגורים מרבים להעלות טענות לפגמים תוך מתן דגש לפגיעה שנגרמה לנאשם. להלכה אכן יישומים רבים שבמסגרתם נפסלו ראיות אף בתיקים אשר עסקו בעבירות קרבן. במסגרת זו נשאלת השאלה כיצד באים לביטוי האינטרסים של הנפגעים בגילוי האמת ובמיצוי הדין עם הפוגע? תהליך מקביל שקרה במשפט הישראלי לאחר המהפכה החוקתית הוא הכרה בזכויות נפגעי עבירות. כיום מעוגנות בחוק בישראל זכויות פרוצדוראליות לנפגעי עבירה, אולם כמעט ואין התייחסות – מעבר להכרה העקרונית שקיימת ולכתיבה האקדמית – לשאלת זכויותיהם החוקתיות העצמאיות. מאמר זה מקבל את העמדה – המגובה היום בספרות – כי גם לנפגעים זכות חוקתית להליך הוגן. עם זאת, התזה המוצגת בו – לפיה יש להכניס את הנפגעים לתוך מאזן השיקולים של הלכת יששכרוב - עומדת גם אם נקבל כי לנפגעים אינטרס מיוחד בגילוי האמת ולא דווקא זכות חוקתית. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שהמדינה – אשר מפקיעה מנפגעי העבירה את ניהול ההליך הפלילי – כשלה והפגם בהתנהלותה הוא זה שמעורר את סוגית פסלות הראיה. משהלכת יששכרוב מנסיגה לעיתים את ערך האמת בפני זכויותיו הדיוניות של הנאשם – התעלמות מן הנפגע הופכת אותו ל"שחקן מושתק" בהליך שלעיתים נדמה כמשחק שחמט. המאמר משרטט את התפתחותה של הפסיקה, תוך דגש על השיקולים אשר עשויים להיות רלוונטיים ללקיחה בחשבון של אינטרס הנפגעים. לאחר מכן נציע בסיס תאורטי לטיעון בדבר נחיצות ההכרה במקומם של נפגעי העבירה לעניין טענת פסילת ראיה שהושגה שלא כדין. טיעוננו ייגזר מהכרה בכך שגם לנפגעי העבירה זכות להישמע הנגזרת מזכותם לצדק ומחובת המדינה למזער את קורבנותם המשנית. במאמר נציע גם מתווה להכללת אינטרס הנפגעים בהליך. ברמה המהותית, יש להוסיף למאזן השיקולים של בית המשפט קריטריון נוסף העוסק בשאלה אם מדובר בעבירת קרבן. ברמה הדיונית, יש לתת לנפגעים את זכויות היידוע והטיעון, למצער בפני התביעה. הדיון התיאורטי ילווה בניתוח הפסיקה של בית המשפט העליון ובתי המשפט בערכאות הנמוכות, המיישמים את ההלכה.