היסוד הנפשי שבתופעה העבריינית – הרהורי מבוא בטרם דיון לגופו על הקורלציה שבין טיב יכולותיו הנפשיות של אדם לבין נתוני מושא הפעלתן

תקציר

הדיון במושג "היסוד הנפשי" אשר במבנה התופעה העבריינית מחייב, ראשית לכול, מילים אחדות של הקדמה על אודות המושג המקיף יותר – "נפש", שהרי מדובר באותו יסוד שבו מותנית כל תופעה עבריינית, באשר מעיין נביעתו הוא "נפשו" של האדם שלו מייחסים את התופעה, והמשתלב בה כמובן רק עם התגבשותה והתרחשותה בעולם המעשה – כמרכיב חיוני במבנה שלה. זאת, להבדיל מהיסוד האחר, זה העובדתי, המצוי כל כולו בעולם המעשה. ובכן, "נפשו" של אדם, המתבטאת במכלול יכולותיו במישור הרוחני, מקיפה בין השאר את יכולת ההכרה, הקליטה, התבונה, השקילה וההעדפה; גם היכולות לאהוב, לשנוא, לאהוד, לשאוף או לסלוד ולזלזל נמנות על מכלול זה, ואולי לא למותר להזכיר גם את יכולת הראייה או השמיעה, שאף עניינן הוא קליטת היבטי המציאות ברוחו של האדם, וכן את יכולת הדיבור, המותנית בהפנמה התבונית של הקשר בין הדברים המושמעים, יכולות שאף הן נמנות עם היכולות הרוחניות של האדם, המתממשות, תוך יציאה מן הכוח אל הפועל, כפונקציות רוחניות בתפקוד השגרתי של האדם בהתאם לאנטומיה של נפשו.