הסדרת יחסי אישות בין בני זוג בהסכמה בהלכה יהודית (Freedom of Contract in Regulating Spousal Conjugal Relations in Jewish Law)

תקציר

תקציר בעברית:לאחרונה אנו עדים לריבוי מאמרים מחקריים ורבניים העוסקים באספקטים שונים של יחס ההלכה למערכת יחסי האישות בין בני הזוג, דיונים שעד לאחרונה נהוג היה לערוך אותם בחדרי חדרים. בהלכה, זוכה מערכת יחסים זו להסדרה מקיפה ביותר, כדרכה של התפיסה ההלכתית. זאת בשונה מהמשפט האזרחי, שבהשפעת מערכות המשפט הליברליות – מודרניות, מדיר באופן מוצהר את רגליו מעיסוק משפטי במערכת יחסים אינטימית זו. המושג ההלכתי שנתייחד להסדרת מערכת יחסים זו הינו מצוות/חובת ה'עונה'. במחקרנו נבקש, ראשית דבר, להעמיד לדיון מחודש את הקביעה המסורתית, המשקיפה על רכיב העונה בנישואין כדת משה וישראל כרכיב קוגנטי, הקבוע כחיוב הלכתי נוקשה עליו לא ניתנה היכולת, הן בהסכמה משותפת של בני הזוג, ובוודאי שבהתניה חד–צדדית של הבעל, לפטור עצמו מחיוב בסיסי זה כלפי אשתו. תמה מסורתית זו מגולמת בקביעת התלמוד הבבלי, שבחר ברכיב העונה כאב טיפוס לכל ניסיון להתנות על חיוב שמקורו בתורה שדינו להיות בטל, הואיל והמדובר ב"מתנה על מה שכתוב בתורה"; כן עמדו ראשונים שונים על כך, שעונה הינה "עיקר אישות", "עיקר נישואין של תורה", "תשמיש עקר הנשואין מן התורה הוא". כעולה מכותרתו של מחקרנו, עיקר חידושו יעסוק בבחינה מחודשת של תמה מסורתית זו, בעקבות הארת פנים ליסודות הדיספוזיטיביים השונים של רכיב העונה - אם באמצעות הטלתו של תנאי בקידושין בדבר איון חובת העונה, אם בשל מחילת האישה על זכותה זו ואם בעקבות מתן רישיון לבעל להימנע מקיומה של חובה זו באופן זמני או קבוע.