המנגנון המבורך: בתי הדין השרעיים והליכי בוררות בתביעות אזרחיות

תקציר

מאמר זה מתמקד בניתוח המנשר השיפוטי (מַרְסום קָצַ'אאִי) מס' 4, אשר חובר ע"י נשיא ביה"ד השרעי לערעורים במדינת ישראל, הקאדי ד"ר אחמד נאטור, בשנת 2006. מנשר זה, שתוכנו אושר בחתימת כל הקאדים אשר כיהנו בבתי הדין השרעיים באותה שנה והתחייבו ליישמו, קורא לערביי ישראל המוסלמים (וכן לאלו הנוצרים), להסדיר את סכסוכיהם בתחום האזרחי (הנכללים בקטגוריה של "עניינים שבין אדם לחברו" – מֻעאמלָאת) על פי ההלכה המוסלמית במסגרת בוררות מוסכמת, שתתנהל בפיקוח בתי הדין השרעיים, כתחליף להגשת תביעות לבתי המשפט הכלליים. מדוע מבקש נאטור מערביי ישראל להימנע מלהסדיר את תביעותיהם האזרחיות בפני מערכת המשפט הישראלית, נוהג אשר השתרש במשך עשרות שנים מאז כינון המדינה? האם אין בכתיבת המנשר ע"י נאטור קריאה לקאדים לחרוג מסמכותו של ביה"ד השרעי, המוסמך על פי חוק לפסוק אך ורק בענייני המעמד האישי של המוסלמים בישראל? כיצד משתלב מנשר זה במדיניות ארוכת הטווח שנוקט הקאדי נאטור למען חיזוק מעמדם של בתי הדין השרעיים כסמלי זהות אסלאמית ולאומית-ערבית? אלו הן מקצת מן השאלות שיועמדו לבחינה במסגרת מאמר זה. המאמר יפתח ברקע כללי על בתי הדין השרעיים ועל תופעת המנשרים השיפוטיים. לאחר מכן ינותח ההקשר הפוליטי, הדתי והחברתי הרחב של פרסום המנשר, ההצדקות ההלכתיות העומדות בבסיסו, המאמץ להנחיל את תפיסתו לציבור הערבי בישראל, וכן התקבלותו בפועל בקרב ציבור זה. בהמשך תיבחן קבילותו של המנשר מנקודת הראות של המשפט הישראלי. זווית ניתוח השוואתית תסופק באמצעות בחינת פעולת מנגנון הבוררות בעניינים אזרחיים בקרב הציבור היהודי הדתי-לאומי והחרדי בישראל. לבסוף, בסיכום תובא התייחסות אינטגרטיבית לשאלות המחקר שהוצגו במבוא.