ההשלכות הצפויות לעונשי מוצא

תקציר

הצעת החוק להבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה מביאה עמה חידוש שעניינו עונשי מוצא. על פי החוק המוצע תקו ם ועדה ציבורית שתקבע מהו העונש ההולם לעברות שונות כאשר הן מבוצעות בנסיבות הטיפוסיות. עונשי מוצא נועדו לקדם את האחידות בגזרי הדי ן במקרי ם דומי ם ולצמצ ם את המרכיב השרירותי והאקראי שבענישה. אול ם המעבר מקביעה מבוזרת של רמות הענישה – באמצעות החלטות שיפוטיות – לקביעה ריכוזית יותר הנסמכת על ועדה מרכזית צפוי להוביל להעלאת רמות הענישה הנוהגות אף שלא זו הייתה מטרת מציעי החוק. בהסדר המוצע יובילו ה ן הניתוק בי ן ההכרעה על רמות הענישה לבי המקרה של כל נאש ם אינדיווידואלי וה ן הגידול בהשפעה של פוליטיקאי על מדיניות הענישה לקביעת עונשי כבדי ם יותר, ובייחוד להגדלת השימוש במאסרי ממושכי ם. ניסיונות דומי בעול מאששי חשש זה, והתבטאויות המעורבי ם בהליך החקיקה מוסיפות ומחזקות זאת. בניגוד לתפיסה המקובלת, החמרת רמות הענישה איננה צפויה לקד ם משמעותית את הרתעת מערכת המשפט הפלילית ולא תסייע במלחמה בפשיעה. חשוב מכ ך, עונשי המוצא לא יצליחו לצמצ ם את השונות ואת השרירות שבענישה. אמנ ם ייתכן שהשונות בין ההכרעות השיפוטיות תקטן , אולם כוחה של התביעה להשפיע על העונש בכל מקרה יגדל ג ם הוא. כיוו ן שהתביעה אינה כפופה להבניית שיקול הדעת ואינה מחויבת לקיי ם הלי ך פומבי, לנמק את החלטותיה או להעמיד לערעור, העברת הכוח לתביעה עלולה להגדיל את חוסר האחידות והשרירות בענישה. מגוו ן האפשרויות של התביעה בהסדרי טיעון יגדל, וכיוון שהכוח להציע הסדרי טיעו ן נתון בלעדית בידי התביעה, כוחה של התביעה יגדל. המאמר סוקר מחקרי ם שבוצעו בישראל ובמקומות אחרים המאשרי ם את המסקנה שהבניית שיקול הדעת השיפוטי מעבירה כוח לתובעי ם ואיננה בהכרח מקדמת את האחידות. כדי לצמצם את ההשלכות השליליות של אימוץ עונשי המוצא מוצעים במאמר כמה תיקונים שיתמודדו עם החששות המועלים במאמר, ובהם ניתוק ועדת המומחים לקביעת עונשי מוצא ממעורבות פוליטית, הנחיית הועדה להתחשב בשיעורי הכליאה ובתקניה וקביעת הוראה כי מאסר הוא חלופה עונשית אחרונה.