הגנה על הפרטיות בעיר הדיגיטלית

תקציר

תקציר בעברית:לתהליך העיור שמור מקום של כבוד—גם אם שנוי במחלוקת—בעלייתה של הזכות לפרטיות במאה ה-19 בחברה המערבית. המעבר לעיר הגדולה הביא לאנונימיות ולריחוק בין התושבים, או אם תרצו—לפרטיות. בעקבות זאת, התעוררו צרכים שלטוניים חדשים של פיקוח ושל הבירוקרטיה השלטונית. התוצאה היא, שבד בבד עם יצירת האפשרות החדשה לפרטיות בעיר, באה גם תגובה של הגברת הבקרה, השליטה והמעקב מצד השלטון, שמשמעותם היא צמצום הפרטיות. כך, אנחנו רואים שבין השלטון לבין תושבי העיר מתנהל משא ומתן נמשך על גבולות הפרטיות. בהכללה, בין העיר לבין הפרטיות יש יחסים מורכבים ודינמיים, תלות מצד אחד, ומאבק מצד שני: הפרטיות זקוקה לעיר, והעיר זקוקה לפרטיות ובו-זמנית להגבלת הפרטיות. פרק זה בוחן את היבטי הפרטיות שמתעוררים כאשר הערים שלנו הופכות ל"חכמות", מתוך כוונה לזהות את האתגרים ולהציע פתרונות. חלק א יציג בתמציתיות את המסגרת הכללית של הזכות לפרטיות, את משמעותה ואת היקפה, ואת המישורים השונים שבו היא פועלת: ביחסי המדינה והאזרח, ביחסי השוק והצרכן, ובין אזרחים לבין עצמם. נציג את המסגרת המשפטית הכללית של הזכות לפרטיות, על השינויים שמתחוללים בה בעת הזו. חלק ב יתכנס לסוגיה של הפרטיות בעיר החכמה. המצבים שמתעוררים בעיר החכמה מדגישים את השילוב, או הקריסה, של המישורים הנפרדים האלה זה לתוך זה, כאשר המידע שנאסף על התושבים יכול לעבור מגורמים שלטוניים לגורמים פרטיים, בתוך או מחוץ לעיר. נציג את סוגי השאלות שמתעוררים, ונמחיש בכמה הקשרים כמו תשתיות חכמות, מצלמות אבטחה/מעקב, כרטיסי תושב, רשתות אינטרנט אלחוטי ועוד. חלק ג יציג וינתח ממצאים מהראיונות שערכנו עם גורמים ברשויות מקומיות שונות בישראל, נציגי השלטון המרכזי, ויועצים פרטיים שונים. חלק ד מוקדש להמלצות שונות לניהול הפרטיות של התושבים בעיר החכמה. הפרק זה הוא חלק מדוח רחב יותר על העיר בעידן הדיגיטלי, פרי מחקר רב-תחומי, במימון המרכז הרב-תחומי לחקר הסייבר על שם בלווטניק.