מסחר בגט: בין חוזים לאי-סחירותTrading the Gett: Between Contractual Right and Inalienability

תקציר

תקציר בעברית:במציאות הישראלית נשים רבות נאלצות לשלם לבעליהן או לוותר על זכויות ממוניות כדי לקבל גט. זוהי תופעה של סחטנות מצד בעלים בתמורה לגט. למרות שכיחות התופעה היא זוכה להתייחסות מועטה יחסית בספרות, ועיקר הדיון האקדמי והציבורי מתמקד בעגונות ובמסורבות הגט. המאמר מבקש לייחד את הדיון ולשפוך אור על תופעה זו של סחטנות גט. בתי הדין הרבניים מקבלים את המסחר בגט שכן הם רואים בכך דרך לסייע לאישה לקנות את גיטה ולמנוע ממנה עגינות. באופן דומה, בתי המשפט האזרחיים מתעלמים מפערי הכוחות בין גברים לנשים במשא ומתן לקראת גירושין ואוכפים הסכמים הנובעים מסחטנות בגט. בתי המשפט בדרך כלל דוחים טענות לביטול הסכמי גירושין מכוח כפייה או עושק בטענה כי מדובר בהסכם רצוני והדדי. המאמר מבקר את הניתוח החוזי של בית המשפט בשל התוצאות החלוקתיות הקשות עבור נשים. נוסף על הביקורת על הדין הקיים המאמר גם מתייחס לדין הראוי ומציע ניתוח לבר-חוזי המתמקד בסחירות של גט. ניתוח זה, העוסק בשאלה אם ראוי שגט יהיה משאב סחיר, מעלה תמונה מורכבת: נוסף על הפגיעה הכלכלית הסחירות בגט פוגעת בכבודן ובחירותן של נשים, ופוגעת בילדי בני הזוג ובמוסד הנישואין. ואולם, סחירות בגט עשויה לאפשר לנשים להשתחרר מכבלי הנישואין ולקנות את חירותן. בנוסף, תביעות נזיקין בשל סרבנות מאפשרות לעיתים לנשים לקבל גט כנגד ויתור מצדן על הפיצויים הנזיקיים שנפסקו להן. היות וגם אי סחירות וגם סחירות עלולות לפגוע בנשים המאמר מציע פתרון אמצע של סחירות חלקית.