היד המאשימה: איבוד לדעת, איבוד הדרך, איבוד הערך: הרשעת אדם באחריות להתאבדות Ending It All: Detaching Suicide from Criminal Law

תקציר

תקציר בעברית:במובן ציורי, התאבדות שולחת לפחות חמש אצבעות מאשימות, מלוא כף היד.אצבע מאשימה ראשונה שלוחה לעבר המתאבד עצמו. אצבע מאשימה שנייה מופנית כלפי הנפגעים שלעיל: משפחתו של המתאבד. אצבע מאשימה שלישית שעשויה לעלות מהתאבדות היא בחשיפת אוזלת ידם של מוסדות הציבור, אשר אינם מצליחים למנוע את התופעה ביעילות. האצבע המאשימה הרביעית מכוונת למי שתמך במעשה ההתאבדות, במובן עידודו, מתן סיוע לו וכדומה. מבחינה נורמטיבית, האצבע זוכה לשיח משפטי בעיקר באשר למחלוקת הנורמטיבית על המתת חסד. מבחינה דוקטרינרית, האצבע נבחנת בעיקר במשקפיים של עבירת הסיוע להתאבדות. האצבע המאשימה החמישית בנושא ההתאבדות, גם היא מהמשפט הפלילי, נדירה ומורכבת במיוחד, ומכוונת למי שגרם את מעשה ההתאבדות. מבחינה דוקטרינרית, אצבע זו נבחנת במשקפיים של עבירות ההמתה הכלליות. חרף השלכותיה של ההתאבדות וחשיבותה, וחרף חמש האצבעות המאשימות, הרי שמחוץ להקשר של המתת חסד, בחברה, במשפט ובאקדמיה כל שאפשר לזהות הוא שברירי דיון; בוודאי אין בנמצא דיון רחב, עמוק ומתמשך. בתחום זה האקדמיה שותפה למגמה החברתית באשר לתופעת ההתאבדות, של הדחקת הנושא או דחיקתו. הדחקה והתעלמות מתופעה כה חשובה וכאובה הן מסמר נוסף בארונם של המתאבדים: אלו שהתאבדו, ואף אלו שיתאבדו. להם וליקיריהם אנו חייבים לכל הפחות לדון בתופעה; וכמערכת המשפט אנו מחויבים לבחון לעומק אם אפיקי ההתמודדות שסללנו לתופעה – הם הטובים ביותר, טובים מספיק או טובים בכלל. מאמרי מבקש בראש ובראשונה לנפץ את ארון ההדחקה המשפטית והאקדמית, לשים בלב השולחן את תופעת ההתאבדות, ולבחון באופן ביקורתי את עמדת המשפט הפלילי כלפיה. שאלת המחקר מציגה מבט ביקורתי באצבע המאשימה הרביעית והחמישית שלעיל, ועוסקת ביחס הראוי של המשפט הפלילי להתאבדות. טענת המחקר היא שאצבעות אלו סובלות מדיסוננסים דוקטרינריים ונורמטיביים, ומהוות כלי לא הולם להתמודד עם תופעת ההתאבדות, כלי שממילא אינו מופעל. תחום כה רגיש מצריך רגישות משפטית ולא שיפוטיות. ככל שנדרשת מעורבות מצד המשפט, מוטב לפתח כלים מחוץ לאפיק הפלילי, מצד אחד, וכלים חדים יותר במשפט הפלילי, שניתנים להפעלה בשלב החיות ולא בשלב המוות, מצד אחר.