גישור פנימי בבתי הדין לעבודה - ממצאי מחקר

תקציר

תקציר בעברית:שילובו של הגישור כחלק מובנה במערכת בתי הדין לעבודה הופך את ההליך לבעל אופי כפייתי, העומד בסתירה להגדרתו הבסיסית כתהליך רצוני לחלוטין. לשימוש כפוי כזה של גישור עלול לגרום למטען של רגשות שליליים אותם מביאים הצדדים להליך הגישור. כנקודת מוצא למחקר שיערנו כי מטען הרגשות השליליים אותם מביאים הצדדים להליך הגישור, כתוצאה מאופיו הכפייתי, גורם: א) לשימוש רב בטקטיקות קשות. על ידי המגשרים ב) לשיעור הסכמים נמוך. ג) לשביעות רצון נמוכה מהגישור על ידי המתדיינים ו-ד). להערכה נמוכה של המתדיינים לסיוע המגשר לפתרון הסכסוך. במסגרת המחקר צפו חברי צוות המחקר במשך שנה ב-120 גישורים שנבחרו באקראי. הגישורים התנהלו בבית הדין לעבודה באזור תל אביב. כל גישור תועד בפרוטוקול מפורט. כמו כן תשאל צוות המחקר את הצדדים לגישור, את באי כוחם ואת המגשרים. כמעט כל השערותינו התבדו במהלך המחקר. שיעור השימוש בטקטיקות רכות על ידי המגשרים עולה משמעותית על שיעור השימוש בטקטיקות קשות. יתר על כן, דווקא השימוש בטקטיקות הרכות מעלה את ההסתברות להגיע להסכם. גם שיעור ההסכמים במסגרת הגישור גבוה יחסית. למעלה מ50% מהגישורים מסתיימים בהסכם. שביעות הרצון מתהליך הגישור גבוהה. למעלה ממחצית המתדיינים הביעו שביעות רצון מתוצאות הגישור, אם כי מתברר כי הנתבעים מרוצים יותר מהתובעים כאשר הגישורים מסתיימים בהסכם. באשר להערכת סיוע המגשר למתדיינים מהממצאים עולה כי גם כאן יש קשר בין הערכת סיוע המגשר לבין השגת הסכם. מהממצאים עולה שבגישורים שהסתיימו בהסכם זוכים המגשרים בהערכה רבה מהמתדיינים (ב82% מהתובעים בהשוואה ל91% בקרב הנתבעים). כאשר לא הושג הסכם במסגרת הגישור זוכים המגשרים להערכה מועטה מהמתדיינים (המגשרים זוכים בהערכה מהתובעים רק ב-23% מהמקרים לעומת 33% מהמקרים אצל הנתבעים). אכן מרבית ההשערות נדחו, אך צריך להסתייג ולומר כי מחקר זה לא השווה בין שביעות הרצון הנקודתית של הצדדים בסופו של הגישור (הסכם או אין הסכם), לבין שביעות רצונם של הצדדים לאורך זמן מסופו של הגישור ו/או את עמידותו של הסכם שהושג במסגרת גישור לאורך זמן. כמו כן לא נעשתה השוואה בין רמת שביעות הרצון של הצדדים שנמצאה במחקר, לבין רמת שביעות הרצון מפסקי דין של בית הדין לעבודה.