על תבונה ורגישות: קשיים ויתרונות ביישום תכנים טיפוליים בקליניקה

תקציר

תקציר בעברית:המאמר עוסק בשאלה עד כמה ניתן וראוי ליישם תכנים טיפוליים של עבודה סוציאלית בקליניקות המשפטיות. רוב הקליניקות מכוונות לסייע לאוכלוסייה בעלת קשיים סוציאליים רב-מערכתיים, ורוב הקלינאים מעוניינים – במודע או שלא במודע – לטפל בפונים גם בהיבטים שאינם משפטיים גרידא. התכנים התאורטיים של העבודה הסוציאלית עוסקים בחתירה לשוויון וצדק חברתי ולמקסום רווחת הפרט. המשותף שבין תכנים אלו לבין תוכני הקליניקה גורם לרבים מן הקלינאים לחשוב כי הם אכן צריכים ומסוגלים לנהל את התיק לא רק מבחינה משפטית, אלא גם מבחינה סוציאלית. מחשבה זו בעייתית, שכן היא אינה עולה בקנה אחד עם חוסר הניסיון והידע הטיפולי של הקלינאי והסטודנטים. בנוסף, החינוך וההכשרה שמקבלים הסטודנטים למשפטים, הן בפקולטה והן בקליניקה, אינם עוסקים באופן נרחב ומספק בהיבטים הסוציאליים של התיקים המשפטיים. עם זאת, אין ספק כי לתכנים של תורת המשפט הטיפולי, אשר מיושמים באמצעות תאוריות ופרקטיקות של עבודה סוציאלית, יש מקום בקליניקה המשפטית. במאמר יינתנו דוגמאות לתכנים מתחום העבודה הסוציאלית ותורת המשפט הטיפולי שניתן וראוי ליישם בעבודה הקלינית בכלל, ובקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות בפרט. המסקנה העולה מן המאמר היא כי אף על פי שחשוב, ואף הכרחי לעתים, ליישם תכנים של עבודה סוציאלית בקליניקה המשפטית, הרי יש לעשות זאת באופן מודע וזהיר, בשיתוף עם אנשי המקצוע הטיפולי, ובהבנת מגבלות יכולותיהם והכשרתם של הקלינאים והסטודנטים. עוד נטען במאמר כי הקלינאי-סטודנט הוא גוף מאוגד ייחודי, אשר לו כלים רבים יותר להתמודדות – הן עם התכנים הסוציאליים העולים בקליניקה והן עם התכנים המשפטיים