הפרדה משפילה בחינוך החרדי: היבטים נזיקיים ושיקולי מדיניות

תקציר

פרשת עמנואל – פרשת ההפרדה בין המגמה הכללית למגמה החסידית בבית הספר הפרטי החרדי לבנות ביישוב עמנואל – נתפסה בעיני בג"ץ כפרשה של אפליה פסולה עקב הפרדה על רקע מוצא שפגעה בשוויון ובכבוד. לכאורה, אין מתאים ממקרה זה לא רק להוצאת צו מניעה במישור המשפט המנהלי, אלא גם להגשת תביעת נזיקין לאחר מעשה לפיצוי המוּדָרים בגין הנזקים. ואכן, שתי תביעות כאלה כבר הוגשו והסתיימו בפשרה. חיבור זה יעסוק באשכול השאלות שלהלן: האם דיני הנזיקין הם אכן הכלי המתאים להסדיר בדיעבד את הזכויות שנפגעו בעקבות הפרדה פסולה ומשפילה, דרך הוראה על מתן פיצוי? האם ראוי לנקוט מדיניות של הענקת פיצוי במקרים מעין אלה? האם על דיני הנזיקין להרתיע מפני הפרדה המשפילה אחרים ופוגעת בכבודם, ואגב כך להעצים את המודרים? האם פיצוי במקרים כאלה הוא יישום ראוי של מדיניות צדק חלוקתי? המבט יהיה של תאוריה פלורליסטית של דיני הנזיקין – ולא של תאוריה מוניסטית – דהיינו תאוריה הבוחנת את כל מטרות דיני הנזיקין יחד ומנסה על ידי אפיון סוג הפעילות המזיקה ואופי התובעים והנתבעים לבחון אילו מטרות – בנסיבות המקרה – צריכות להיות דומיננטיות ועדיפות מהמטרות האחרות.