הזכות להגדרה עצמית בחוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי

תקציר

תקציר בעברית:הזכות להגדרה העצמית מהווה נדבך מרכזי בחוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי (להלן: חוק היסוד), והיא מופיעה בסעיף 1 לחוק היסוד פעמיים. הסעיף קובע כי: (א) ארץ ישראל מהווה מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, שבה קמה מדינת ישראל (ב) מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית (ג) מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי למרות מרכזיות הזכות להגדרה עצמית, חוק היסוד אינו כולל הגדרה או הסבר למונח "הגדרה העצמית", אשר אינו מעוגן כיום בדין הישראלי. לעומת זאת, מושג ההגדרה העצמית הינו מושג מרכזי במשפט הבינלאומי. מאמר זה מבקש לבחון את משמעותה של הזכות להגדרה עצמית במשפט החוקתי הישראלי, בעקבות חקיקת החוק, את הפירושים האפשריים למונח "הגדרה עצמית" המופיע בו, לאור תוכנו של מונח זה במשפט הבינלאומי. שאלה תוכנה של הזכות להגדרה עצמית חשובה בעיקר לאור סעיף 1(ג), המייחד את הזכות להגדרה עצמית לאומית לעם היהודי, שהינו סעיף חריג, ללא מקבילות בחוקות דמוקרטיות אחרות. בעוד שלגבי סעיפים 1(א) ו 1(ב) ניתן לטעון כי הם סימליים בעיקרם ומעגנים באופן כללי עקרונות הלקוחים ממגילת העצמאות, סעיף 1(ג) מעורר שאלות מעשיות יותר לגבי השלכות חוק היסוד על זכויותיו הקולקטיביות של המיעוט הערבי בישראל, ולגבי זכותו לייצוג פוליטי, המהווה חלק מהזכות להגדרה עצמית פנימית. בהקשר של זה, ידון המאמר, בין היתר, ביחס בין סעיף 1(ג) לחוק היסוד לסעיף 7א לחוק יסוד הכנסת.