כך אז, כך גם היום? "כבי תרי עבדא לי" – על מאבק סוציאלי של אלמנות נגד פוסק תלמודי ונגד הביטוח הלאומי On Social Struggle of Widows in the Talmud and against Social Security

תקציר

תקציר בעברית:לאורך הדורות נאבקות אלמנות באמצעים שונים בפרשנויות מחמירות ודווקניות של מפרשי הדין ומפתחיו – מדיינים בדין התלמודי ועד לביטוח הלאומי ולמוסדות אחרים האמונים על תשלום גמלאות בדין המודרני-הישראלי. ה"תפאורה" שונה, אך המאבקים נראים דומים להפליא. בחיבור זה ניווכח כי בתקופות השונות נמצא מי שמנסה לסייע לאלמנות, אם בדרך של פרשנות תכליתית, סוציאלית ויצירתית ואם בדרך של יצירת תקנות. עם אלה נמנים פוסקים דאז ושופטי בתי-דין לעבודה כיום, הנוטלים על עצמם את התפקיד של "אביהן של אלמנות", בעיקר כשמדובר במי שעברו מצוקה קשה בחייהן, כגון אלימות במשפחה או סרבנות גט.ההשוואה בין שיטות המשפט ובין התקופות השונות לעניין מאבקן הסוציאלי של אלמנות תתרום לדיון בסוגיית המתח שבין פרשנות מצמצמת-פורמלית מול פרשנות תכליתית של הדין, העולה בקנה אחד עם עקרונות של צדק. המסקנה מהדיון בסוגיה הקונקרטית לא נוגעת רק למקרה הפרטי של גמלאות או קצבאות לאלמנה אלא תהיה גם מקיפה יותר, בהעבירה מסר ערכי וחינוכי חשוב לרשויות ולמוסדות ציבוריים וכן לבתי-הדין לעבודה (שאליהם מגיעים סכסוכים בין "האדם הפשוט" לבין אותם רשויות ומוסדות), שבעניינים בעלי חשיבות חברתית יש להציג פתיחות מחשבתית ויחס הוגן כלפי אותן אוכלוסיות מוחלשות, שתתבטא בהעדפת פרשנות יצירתית-תכליתית על-פני מדיניות משפטית מחמירה ופורמלית מדי. יושם דגש בנקודות דמיון נוספות בין המקורות השונים בתקופות השונות. אולם, מקום חשוב שמור לא רק לדמיון אלא גם להבדלים בין השיטות ובין התקופות בהיבטים שונים. כך, למשל, הדין התלמודי צמח במסגרת משפט פרטי המשתקף בסכסוך כספי בין אלמנה ליתומים שירשו את בעלה, בעוד הדין המודרני צמח במסגרת משפט ציבורי. הבדל זה אינו רק טכני אלא אף מהותי. המקורות גם יציגו דרכים נבדלות של התמודדות המגיעות לפתרון דומה: השופטים הישראליים מגינים על אינטרס של אלמנות באמצעות פרשנות תכליתית, להבדיל ממילולית, של סעיפי חוק, בעוד בהקשר התלמודי הדרך שנבחרה היא דווקא דרך של התקנת תקנה לטובת האלמנות. יועלה גם הבדל לעניין זהות בעלי הוויכוח: בתלמוד ניתן לסמן מגמות שונות בקרב האמוראים בעניין מידת ההגנה על אלמנות מול פרשנות הדין, בעוד שבדין הישראלי-המודרני ישנה רק מגמה אחת ברורה, סוציאלית מובהקת, בקרב השופטים. מכאן, שהחיבור יעמוד, ברמה השוואתית, גם על הדומה בין המקורות העתיקים למודרניים אך גם על השונה והמובחן ביניהם, וינסה להגיע למסקנות מקומיות וכלליות גם מתוך ההשוואה וגם ללקחים הרלוונטיים לדין המודרני בימינו.