חוקתנות עממית

תקציר

תקציר בעברית:מטרתו של המאמר היא להציג את ההצדקות לחוקתנות העממית, לבחון כיצד ניתן לממשה הלכה למעשה ולבדוק אם ניתן לאמצה בישראל. ארבעה חידושים עיקריים במאמר.החידוש הראשון הוא בטענה, שהפירוש המעשי המוצלח ביותר של החוקתנות העממית תואם את הדגם החוקתי שאומץ בעשורים האחרונים במדינות חבר העמים הבריטי, דגם המותיר את זכות המילה האחרונה בשאלות חוקתיות בידי המחוקק. החידוש השני הוא במישור ההצדקות. במישור זה נטען שלוש טענות: טענה ראשונה היא, שאימוץ רעיון החוקתנות העממית ודגם חבר העמים הבריטי המוציא אותו לפועל מחייבים ויתור על ההצדקה המקובלת לאימוץ חוקה, שלפיה אימוץ החוקה מתבקש מן הצורך להגן על ערכי יסוד מפני פגיעה; טענה שנייה היא, שההצדקות שניתנו עד כה לחוקתנות העממית אינן מספקות במובן זה שהן מסבירות אמנם מדוע יש לנטוש את הדגם החוקתי הנוהג כיום בארצות הברית, אך הן אינן מבססות את הצורך בחוקה; טענה שלישית היא, שישנה הצדקה "חיובית" לחוקה גם לפי גישת החוקתנות העממית ולפיה חוקה נועדה להבטיח שדילמות בעניינים מהותיים יקבלו את תשומת הלב הראויה ויוכרעו לאחר שיקול דעת מעמיק. החידוש השלישי במאמר הוא בהצבעה על כמה דרכים אפשריות לריכוך המתח שבין הדגם הנוהג בישראל לדגם חבר העמים הבריטי. המשותף להצעות אלו הוא בכך שהן מעבירות את זכות המילה האחרונה למחוקק (כמקובל בדגם חבר העמים הבריטי), אך במקרים מסוימים הן מותירות את ההכרעה בידי בית המשפט (כמקובל בדגם הישראלי).החידוש הרביעי והאחרון הוא, שכדי להתאים את דגם חבר העמים הבריטי לחלק מן ההצדקות לחוקתנות העממית יש להפקיד את זכות המילה האחרונה לא בידי המחוקק – כמקובל במדינות חבר העמים הבריטי – אלא דווקא בידי הציבור הרחב.