!כשאת אומרת שאמרת: לא עדות מתלוננות בתיקי אינוס היכרות - אמרה שאינה ניתנת להפרכה

תקציר

תקציר בעברית:מאמר זה עוסק בקושי של בתי המשפט לקבוע ממצאי מהימנות בכל הנוגע לעדותה של מתלוננת בתיקי אינוס היכרות. במאמר נטען כי על פי הדין הישראלי הנוהג כיום, עדות של מתלוננת בתיקי אינוס היכרות היא עדות שאינה ניתנת להפרכה, ולפיכך הסתמכות עליה כראיה יחידה לצורך הרשעה במשפט פלילי עלולה להביא לתוצאה שגויה. המאמר מציג מהלך מחשבתי דו-שלבי. בשלב הראשון מציג המאמר את הטענה כי אמרה שאינה ניתנת להפרכה היא אמרה שהסתמכות עליה עלולה להביא לתוצאה שגויה. לצורך כך מציג המאמר שני עקרונות – האחד מתחום הפילוסופיה של המדע, העוסק ביכולת להבחין בין תיאוריה מדעית לתיאוריה שאינה מדעית, והאחר מן המשפט העברי, העוסק ביכולת להבחין בין עדות אמת לעדות שקר. בשלב השני מציג המאמר את הטענה כי עדות של מתלוננת בתיקי אינוס היכרות היא אמרה כזו – אמרה שאינה ניתנת להפרכה. לצורך כך מציג המאמר את הקריטריונים שבית המשפט משתמש בהם בבואו לקבוע ממצאי מהימנות באשר לעדות, וכן את ההלכות שיצאו מלפני בית המשפט העליון ועיקְרו את היכולת של בית המשפט להשתמש בקריטריונים האמורים, ככל שהדבר נוגע לעדות של מתלוננת בתיקי אינוס היכרות. בין לבין סוקר המאמר את התפתחותה של עבֵרת האינוס ואת התמורות שחלו בהגדרתה, ומציג את מאפייני תסמונת טראומת האינוס, וההשפעה שיש למאפיינים אלה על יכולת הקרבן לזכור את פרטי מעשה האינוס, ולתארו בצורה קוהרנטית. לבסוף מציע המאמר הסדר משפטי חדש, אשר מחד גיסא ממשיך להכיר באוטונומיה המוחלטת של האישה על גופה, ובהשפעה של תסמונת טראומת האינוס על עדויותיהם של קרבנות אינוס, אולם מאידך גיסא קובע כי לצורך הרשעה נדרש שהעדות תהיה ניתנת להפרכה, כשלעצמה או באמצעות תוספת ראייתית.