"שני סוגים של תשובה": תשובה של כפרה ותשובה של טהרה בראי המשפט הפליליTwo Kinds of Remorse in Criminal Law

תקציר

תקציר בעברית:מדרש מקראי ידוע מספר כי כבר לאדם הראשון, לאחר שחטא וטעם מפרי עץ הדעת, הוצעה האפשרות של "חזרה בתשובה". הרעיון שלפיו אדם שפשע יכול לכפר על חטאיו ולמרק את עוונותיו שזור בפילוסופיה ובהלכה היהודית כבר מראשיתה, וניתן למצוא לו ביטוי הן בעיצוב מרקם החיים הקהילתי-חברתי, הן בחובות והמצוות המוטלות על כל אדם. למטרה זו, למשל, נתייחדו "עשרת ימי תשובה" שמגיעים לשיאם בכל שנה ביום הכיפורים, יום שבו נדרש כל אדם בוגר לעבור הליך כפרה וחשבון נפש אישי, אף שנהוג לראותו גם כמכפר על חטאיה של הקהילה בכללותה. ואולם, לרעיון של תשובה, כפרה ומירוק עוונות בתפיסה היהודית מסור לא רק תפקיד חברתי-קהילתי או אישי-דתי, אלא הוא גורם מרכזי ומשפיע גם על עיצובו של המשפט הפלילי העברי. בתפיסה היהודית יש בכוחו של הליך תשובה כדי לכפר על המעשים עד כדי מחיקת העונש ממש, והמשפט העברי הפלילי רואה ב"מירוק העוונות" מטרה מרכזית, ואולי אף מטרת על בתורת הענישה. אין זה פלא אפוא שקיימת בהגות היהודית כתיבה ענפה העוסקת בהליך התשובה, במטרותיו ובסגולותיו המיוחדות. בתוך המגוון העצום של טקסטים הנוגעים בסוגיה זאת ניתן להבחין בשני סוגים של תשובה שמצאו מקום מרכזי בפילוסופיה היהודית – תשובה של כפרה ותשובה של טהרה. במאמר זה נבקש להתמקד בשני סוגי התשובה הללו. בתוך כך, נציג את הגישות הרעיוניות השונות במשפט העברי למושג הכפרה והחרטה ונבחן כיצד הן באות לידי ביטוי במשפט הפלילי המודרני, בדמות שני מנגנוני צדק שונים – הצדק העונשי מחד גיסא, והצדק המאחה, מאידך גיסא. השוואה זו היא תרגיל אינטלקטואלי המבקש לחשוף את הקשרים הרעיוניים בין תפיסת מושגי החרטה והתשובה בשני מנגנוני צדק הקיימים כיום במשפט הפלילי המודרני לבין תפיסתם של המושגים הללו במשפט העברי.