נאמנות, אזרחות וסולידריות חברתית: שיח הנאמנות והלגיטימציה של האפליה

תקציר

תקציר בעברית:היחס בין אזרחות לנאמנות הולך ותופס מקום מרכזי בשיח הפוליטי בישראל בשנים האחרונות, המקבל ביטוי, בין היתר, בסדרה של הצעות חוק שמטרתן להתנות זכויות הכרוכות באופן מסורתי באזרחות בנאמנות למדינה. התפישה העומדת בבסיס חוקים אלו רואה באזרחות ובנאמנות את שני הנדבכים שעליהם מבוססת מערכת היחסים בין האזרח למדינתו. על פי תפישה זו, מושג הנאמנות מבטא את יחסו הנדרש של האזרח למדינה, קרי, חובותיו כלפיה, ואילו מושג האזרחות מבטא את זכויותיו של האזרח אל מול המדינה, קרי, חובותיה כלפיו. הטענה כי אזרח חב בנאמנות למדינת אזרחותו מתקבלת בשיח הציבורי כמעט כאקסיומה. הדיון בתוכנה ומהותה של נאמנות זו, עם זאת, מועט. מאמר זה בוחן את מושג הנאמנות למדינה. המאמר מתמקד בשתי טענות מרכזיות. ראשית, המאמר טוען כי מושג הנאמנות למדינה הינו מושג עמום המבטא קשר רגשי נפשי למדינה וכי בשל טיבו ועמימותו, מקומו של המושג אינו בשדה המשפט. שנית, המאמר טוען כי נאמנות הינה מרכיב של הסולידריות החברתית וכי הדרת אזרחיה הפלסטינים של ישראל מסולידריות זו שומטת את הבסיס הלגיטימי לציפייה החברתית כי יחושו או יביעו נאמנות למדינה. המאמר טוען כי "מבחני נאמנות" לא נועדו ואינם מסוגלים להגן על אינטרסים חיוניים של המדינה או לחזק את הנאמנות אליה, וכי מבחנים מסוג זה מהווים בסיס לעקיפת איסור ההפליה הקבוע בחוק באמצעות התניית זכויות בדרישה הנתפסת, בטעות, כלגיטימית.