חובתם של נושאי משרה ציבורית לומר אמת לציבור

תקציר

תקציר בעברית:חיבור זה בוחן את שאלת חובתם של נושאי משרה ציבורית – נבחרים וממונים, בפועל ובכוח – לומר אמת לציבור, כפועל יוצא של חובת הנאמנות שלהם לציבור. שאלה מורכבת זו, אשר כרוכה במושג המסובך של "אמת", ובשיקולים כבדי משקל ובראשם חופש הביטוי הפוליטי, מעוררת תשומת לב הולכת וגוברת נוכח אופייה השבטי של התרבות הפוליטית העכשווית ונוכח תשתית המידע המודרנית – המקלה על יצירה והפצה של מידע שקרי ומקשה על הפרכתו באמצעות "שוק הרעיונות". תשומת לב זו אף גברה עוד יותר לאחר הבחירות לנשיאות בארצות הברית ב-2016 שבה הופצה במהלך מסע הבחירות דיס-אינפורמציה באופן ובמידה חסרי תקדים. החיבור בוחן את השיקולים המהותיים והמוסדיים הכרוכים בהטלה של חובה זו ומציע לעצב אותה לפי מספר קווים מנחים. ראשית, החלתה רק על האותנטיות והאמיתות העובדתית של הביטויים (להבדיל מדעות ונראטיבים). שנית, שימוש בדרך השגרה בסעדים עניינים (של הצהרה שיפוטית בדבר האמת ובמידת הצורך קביעת מקום פרסום אפקטיבי של ההצהרה השיפוטית) והשתת תוצאות אישיות (דוגמת הטלת סנקציה או חובת פיצוי) רק במקרים חמורים. שלישית, אכיפתה באמצעים שיפוטיים רק כאשר מנגנונים של שיח חפשי אינם יכולים להפריך את השקר, ורק כאשר השקר עלול לפגוע באינטרסים חיוניים. בנוסף, החיבור בוחן את הדוקטרינות המשפטיות הקיימות וההתאמות הנדרשות בהן לשם הטמעת החובה בדין הישראלי וזאת במסגרת המשפט המנהלי, דיני תעמולת בחירות, המשפט הפלילי והאזרחי והמישור האתי-משמעתי של המינהל. החיבור קורא לעשות בהם שימוש רחב יותר מכפי שנעשה כעת לצורך הגנת האמת בשיח הציבורי והטמעת הנורמה של אמירת אמת לציבור בקרב נושאי המשרה הציבורית.