(מותם ותחייתם של דיני הגירושין היהודיים: ההלכה בין ציווי ומשפט)

תקציר

תקציר בעברית:דיני הגירושין היהודיים פועלים כעת בצילם של שינויים עמוקים . בעוד בעבר התייחד הדין היהודי על פני שיטות המשפט המערביות בכך שאיפשר לצדדים להיפרד בהסכמה גם ללא עילת גירושין, כיום גירושין חד-צדדיים בהיעדר עילה, או נוכח "מות הנישואין", מקובלים במשפט ובתרבות המערבית. לצד זאת, בישראל הפכו דיני הגירושין ההלכתיים לדין המדינה הרשמי (עבור יהודים); מצב חדש זה הוביל ליישומן של הנורמות ההלכתיות על אוכלוסיה הדוחה את סמכותה של ההלכה כמקור מנחה להתנהגות. שינויים אלו משפיעים על מובנה ותפקודה של הדרישה לגירושין מוסכמים בדין היהודי הדתי, ומחוללים שינוי בתוכן המוקצה לה. השינויים גוררים שני סוגים של תגובות רבניות: תגובה מסוג אחד מקבלת את רעיון 'מות הנישואין' כעילת גירושין גם בדין הדתי, ובכך חותרת ליישור קו של ההלכה עם המוסכמות המודרניות תוך ויתור על התוכן העצמאי הטמון בנורמה ההלכתית. לעומתה, מתרכז המאמר בתגובה שמרנית יותר, לכאורה: זו שמסרבת להיכנע לתכתיבי המודרנה ועומדת על זכותם של הצדדים להתנגד לגירושין בהיעדרה של עילת גירושין מסורתית. באופן מפתיע, דווקא תגובת זו משקפת עמדה מודרנית מאוד, כאשר היא משנה את התוכן של הזכות המסורתית להתנגד לגירושין ויוצקת לתוכה תוכן חדש. המאמר עומד על בריאתה מחדש של הזכות להתנגד לגירושין, שאינה נתפסת עוד כזכות שנועדה לקבוע את עתיד היחסים של הצדדים אלא כמנגנון שמאפשר הגנה על האינטרסים של הצד התמים במסגרת המשא ומתן לגירושין. המאמר מראה כי חרף זיהויה של עמדה זו עם חוגים שמרניים, היא מבטאת הפנמה רדיקלית של המהפכה הנובעת מהפיכת ההלכה לדין המדינה, אימוץ של תובנות האופייניות לחשיבה משפטית מודרנית, ושינוי פרדיגמה לגבי אופיו של הדין הדתי.