שופט פוליטי בחברה דמוקרטית A Political Judge in a Democratic Society

תקציר

תקציר בעברית:מאמר זה מבקש לבחון מחדש את מקומה של הפוליטיקה במשפט הישראלי כאמצעי להפגת המתח הקיים סביב הרשות השופטת בכלל ובית־המשפט העליון בפרט מבלי להידרש לשינויים מוסדיים מרחיקי־לכת, וזאת במסגרת הדיאלוג הפוליטי שצריך להתפתח בין רשויות השלטון. הגדרת המקצועיות השיפוטית, כפי שהיא עודנה מנוסחת בממסד השיפוטי ונתפסת בחלקים נרחבים בציבור, נשזרת עם יכולותיו של השופט לבחון "מקרים קשים" באופן ניטרלי ואובייקטיבי ועם כישוריו לחלץ את האמת בסיטואציה המשפטית הנקרית בדרכו. מאמר זה מציע לבחון את האפשרות לזנוח הגדרה זו, ובמקום זאת לנסח את תפקידו של השופט כ"שחקן פוליטי בעל כישורים ייחודיים". זאת, בהתבסס על הרעיון שכל שופט, ככל אדם, גדל ברקע תרבותי מסוים, ולכן ראוי שבמדינה דמוקרטית הוא יביע את עמדתו הפוליטית במערך השיפוטי – לא כרע במיעוטו, אלא כאידיאל. הצעתי המעשית היא שהשופט – אשר מכריע ב"מקרים קשים" ואינו מושך ידיו מהכרעה בסוגיות חברתיות רגישות – יפרט וינמק את עמדתו הפוליטית בעבודתו השיפוטית, וימעט את השימוש בביטויים ערטילאיים ומופשטים, וזאת מבלי לחשוש מפני תגובת הציבור, ומבלי שהציבור יידרש לחשוד שהוא מסווה את עמדתו הפוליטית ומסתיר אותה ממנו.פרק א של המאמר מגדיר את הביטוי "עמדה פוליטית" ומשרטט את מסגרת הדיון הנורמטיבי של המאמר. פרק ב הוא דסקריפטיבי, ומטרתו להציג את הניסיון המוסדי בישראל – שלא צלח – לשוות למערכת המשפט ארשת א־פוליטית, ולהראות כי בפועל בית־המשפט הוא שחקן פוליטי מרכזי. פרק ג מציג את תזת המאמר, המבוססת על העיקרון הדמוקרטי, שלפיה מבחינה נורמטיבית ראוי ששופט יבטא את עמדתו הפוליטית בהתנהלותו השיפוטית באופן בהיר מקום שבית־המשפט נוטל את ההכרעה בשאלה פוליטית שהתשובה עליה אינה מזמנת את עצמה. פרק ד דן בטענות־הנגד לתזה זו ומציע מענה להן. לבסוף, פרק ה מדגיש כי מה שנדרש הוא שינוי במימד התודעתי ביחס למעמדה של הרשות השופטת במגרש הפוליטי, שישכלל את השתתפותה ב"דיאלוג הגון" בין הרשויות הפוליטיות לבין הציבור. כמו־כן, פרק זה מציג את האתגר הניצב לפתחה של האליטה השיפוטית במסגרת דמוקרטית.