כללי ההכרעה בסכסוכי משמורת - על סכנותיה של אשליית הדמיון ההורי במציאות ממוגדרת

תקציר

תקציר בעברית:מאמר זה בוחן את הכללים המשפטיים הרצויים לגבי אחריות הורים בגירושים. שאלה זו נמצאת בלב הוויכוח הציבורי הסוער סביב המלצותיה של ועדת שניט לבטל את חזרת הגיל הרך ולהמיר את המושגים ״אפוטרופסות״, ״משמורת״ ו״הסדרי ראייה״ במושגים ״אחריות הורים משותפת״ ו״זמני הורות״. הטענה שבסיס המאמר היא כי אימוץ כללי משפט המתעלמים מהמציאות המגדרית בספרה הפרטית, בשוק העבודה בשכר ובמשפט יובל לפגיעה ברווחתם הנפשית של ילדים ולעוני של ילדים ונשים. בחלקו הראשון של המאמר נציג את המלצותיה של ועדת שניט, ולצידן את השינויים המשמעותיים שהתחוללו בשנים האחרונות בתסקיריהן של העובדות הסוציאליות ובפסיקה, אשר מחלישים את חזקת הגיל הרך חרף העובדה שהיא קיימת עדיין בספר החוקים. בחלקו השני של המאמר נבחן, אחת לאחת, את ההצדקות הנשמעות מפי התומכים בכללי משפט המתעלמים מקיומו של הורה מטפל עיקרי, ונראה כי הן אינן נתמכות במחקר הסוציולוגי והפסיכולוגי. בחלק השלישי נסקור את כללי האמנה בדבר זכויות הילד ואת השינויים המשפטיים שהתחוללו במדינות אחרות בקשר להסדרת היחסים בין הורים גרושים וילדיהם, ונראה כי גם מדינות המערב לא אימצו חזקה התומכות במשמורת פיזית משותפת, אלא אך במשמורת משפטית משותפת, אשר נוהגת במשפט הישראלי מאז ומתמיד. בחלקו הרביעי של המאמר נביא ממצאים ממדינות שבהן בוטלה חזקת הגיל הרך, כמו-גם ממציאם לגבי מאפייניה של החברה הישראלית, כדי לבסס את טענתו כי ביטול החזקה בישראל לא יובל להורות שוויוניות. בחלקו החמישי של המאמר נצביע על הסכנות הטומנות באימוץ כלל משפטי ללא חזקה עובדתית המכירה ביתרונותיו של ההורה שטיפל בילדים עד לפרידה כהורה משמורן פיזי. לבסוף נציע הסדרה משפטית שתבטיח כי ילדים להורים גרושים יוכלו ליהנות מקשר משמעותי עם שני הוריהם המיטיבים, תוך מזעור הסכנות לנזקים נפשיים, להיחשפות לקונפליקטים הוריים, ולעוני.