א.ש.י.ר. חוגגת עשרים-מחקר אמפירי A.Sh.I.R. Celebrates Twenty: An Empirical Study

תקציר

תקציר בעברית:בשנת 1998 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין א.ש.י.ר., בו נקבע כי דיני הקניין הרוחני אינם יוצרים, באופן עקרוני, "הסדר שלילי", כך שניתן לעיתים לזכות בסעד מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט בגין חיקוי תוצר רוחני גם כאשר לא מתקיימת הפרה של זכות קניין רוחני ספציפית. פסק הדין תואר כפסק דין דרמטי, ועורר ביקורת רבה. בפרט, הובע חשש כי ההלכה שנקבעה בו תוביל להרחבה בלתי מוצדקת של זכויות הקניין הרוחני ותיצור אפקט מצנן בתחום החדשנות. מאז מתן פסק הדין נשמעו קריאות רבות לביטול ההלכה, לרבות מצד היועץ המשפטי לממשלה בעמדה שהוגשה לאחרונה לבית המשפט העליון. מחקר זה מבקש להעריך באופן אמפירי את השלכותיה של הלכת א.ש.י.ר., באמצעות בחינה דו שלבית, כמותית ואיכותית. בשלב הראשון נבחנו כלל ההחלטות של בתי המשפט המחוזיים ובית המשפט העליון שניתנו במהלך עשרים השנים שחלפו מאז א.ש.י.ר, בהם הועלתה טענה לעשיית עושר ולא במשפט בהקשר של תוצרים רוחניים. בשלב השני בוצע ניתוח איכותי של המקרים "דמויי א.ש.י.ר", בהם ניתן סעד מכח עשיית עושר ולא משפט, בהעדר זכות קניין רוחני ספציפית. הממצאים העיקריים העולים מבדיקה זו הם כי בניגוד לתחזיות הקודרות, הלכת א.ש.י.ר., באופן בו יושמה על ידי בתי המשפט, לא גרמה ל"רעידת אדמה" בתחום הקניין הרוחני. מתוך מאות פסקי דין והחלטות שעסקו בקניין רוחני ועשיית עושר ולא במשפט, מסתבר כי המקרים "דמויי א.ש.י.ר" הם מועטים מאוד, וניתן לסווגם לכמה קטגוריות בולטות, שבהן קיים או היה קיים קושי ממשי בדיני הקניין הרוחני, ונדרש גישור בינם לבין המציאות. החשש לפריצת גבולות, שהעסיק את המבקרים, התממש לכל היותר במקרים ספורים. לעומת זאת, ובמקביל, נעשה לאחרונה שימוש מפתיע בדיני עשיית עושר ולא במשפט דווקא כאמצעי להגבלת זכויותיו של בעל הקניין הרוחני ולעידוד התחרות. ממצאים אלה מצביעים על כך שהלכת א.ש.י.ר מהווה בעיקר מכשיר ל"כיול" הדין ולמילוי פערים בהקשרים בהם נדרשים גמישות או גישור בין החוק לבין המציאות הדינאמית, ואינה פוגעת פגיעה קשה באיזונים שנקבעו על ידי המחוקק בתחום הקניין הרוחני. הדבר מחייב הערכה מחודשת של הקריאות לביטול ההלכה.