הפיקוח על התנהלות נושאי משרה שיפוטית בישראל Regulating the Conduct of Israeli Judges

תקציר

בשנת 2003 הוקמה נציבות תלונות הציבור על שופטים מכוח חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002, ותקנותיו. התנהלותה הפעלתנית של הנציבות החדשה עוררה בשנת 2007 פולמוס נוקב בנוגע לחלוקת הסמכויות בינה ובין משרד מבקר המדינה. על אף העמדה העקרונית שהביע מבקר המדינה דאז, ששללה את צמצום סמכויותיו לעסוק בביקורת ובבירור תלונות על התנהלות נושאי משרה שיפוטית; בפועל, משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור חדל לטפל בנושא. במאמר זה נטען כי הגם שבנוגע לבירור תלונות על נושאי משרה שיפוטית, קיימת סמכות מקבילה לשני המוסדות, הרי שהסמכות ליזום ביקורת מערכתית בנושא זה נותרה באופן ייחודי ברשות מבקר המדינה. אולם עקב המחלוקת סביב התנגשות הסמכויות לכאורה בין המוסדות, לא מתקיים מאז שנת 2008 פיקוח של רשות חיצונית על עניינים מערכתיים הנוגעים להתנהלות נושאי משרה שיפוטית. בעת הזאת היעדרה של ביקורת מערכתית על ידי גוף חיצוני ועצמאי כמשרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, פוגעת באמון הציבור בשפיטה ואינה מקדמת איתור ליקויים ותיקונים במערכת זו. לכן מוצע להפעיל דגם דו-מוסדי לפיקוח על התנהלות נושאי משרה שיפוטית, בדומה לזה שנקבע בחוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, התשע"ו-2016, באופן שישקף חלוקת תפקידים ראויה בין משרד מבקר המדינה ונציבות תלונות הציבור על שופטים. החלוקה התפעולית המוצעת עשויה גם לקדם אחידות נורמטיבית ולחזק את הוודאות של הציבור ושל מערכת השפיטה בנוגע לחובות החוקיות, המשמעתיות, המנהליות והערכיות המוטלות על נושאי משרות שיפוטיות בישראל.