מסדרונות אקולוגיים בישראל — היבטים תכנוניים

תקציר

תקציר בעברית:מסדרון אקולוגי הוא מושג מתחום שמירת טבע — מקטע ליניארי שמאפשר מעבר מינים בין אזורים טבעיים נפרדים. עם השנים הוכר הפוטנציאל הטמון בו, כתומך במגוון הביולוגי של אוכלוסיות מנותקות, ותורם לרווחתן ולבריאותן. הכרה זו תורגמה לפעולות ממשק המחזקות את תפקודי המסדרון, ולהגנה סטטוטורית שתמנע את חסימתו. כדי לספק למסדרון את הממשק וההגנה הראויים נדרשת ידיעה מעמיקה של איכויותיו והתנאים השוררים בו. במאמר מוצעות הבחנות בין מסדרונות על פני כמה מישורים: א. רמה מרחבית — מסדרון בין– יבשתי, מסדרון ארצי, מסדרון אזורי או מסדרון מקומי; ב. התוויה בנוף — כציר רציף )לרוב נחל( או קטוע )סדרת כתמים פזורים בנוף(; ג. תצורה — מרחב רציף רחב–שוליים לעומת ציר מוגדר. ההבחנות חשובות להתאמת כלי הממשק וההגנה המתארית )סטטוטורית לכל מצב. בחינת המחקרים והספרות העוסקים במסדרונות אקולוגיים בארץ העלתה כי בכל הנוגע לפעולות ממשק ניתנה התייחסות להבחנות הנזכרות. עם זאת, ייעוד שטח כמסדרון אקולוגי ומתן הגנה סטטוטורית לערכיו נקבעו עד כה במספר נמוך של תכניות. אמירותיהן כלליות, ועיקרן — דרישה להכנת מסמכים והפניה להתייעצות עם גורמים סביבתיים בעת הדיון בתוכנית. אין בהןסייגים המרחיקים איומי פיתוח או התייחסות למצבו ולתפקודו של המסדרון. על נושאים אלה ניתן ללמוד רבות מן הניסיון העולמי — בתחיקה, בהנחיות ממשק ובתפיסה תכנונית כוללת. לסיום, מוצגת סוגיית מעמדם ותפקודם של השטחים שהמסדרונות מותווים בהם. האם אותם שטחים אמורים לשמש אזורים תומכי טבע, כחיץ לשטחים השמורים, ישות טבעית שמורה בפני עצמם, או שהם מצע להתוויית מסדרונות אקולוגיים, שבהם ורק בהם יישמרו ערכי הטבע? מבחינת שמירה על קיום שירותי המערכת האקולוגית, עדיף לראות את כל השטחים הפתוחים כשומרי סף וכתומכים בשטחים המוגנים. המציאות ולחצי הפיתוח מקשים על תפיסה זו. היות שכך, נדרשת מדיניות לאומית לקביעת סדרי עדיפות בהתוויית המסדרונות, שתהיה נדבך מרכזי בניהול שטחים פתוחים ובהגנה עליהם, ותיתן מענה לאתגרים ולאיומים הצפויים — ברמה הארצית והמקומית.